קמתי בעשרים לשמונה בבוקר החג, לכל הדעות שעה מוקדמת מידי, שעה עמומה מידי, לא הספקתי כמעט לישון, רק ישנתי טוב מאד אך לא מספיק. השעון שלי צלצל.

כולם מפהקים בבית שלי- אני אמא שלי והנמלים.

התיישבתי לראות קצת מוסיקה מול הטלויזיה כמו שהייתי עושה כשהייתי בתיכון, הייתי קם בבוקר ומדליק טלויזיה- הייתי רואה בוקר טוב ישראל או אמ טי וי.

הבוקר ראיתי ערוץ 24- ראיתי את הקליפ של טיפקס בתחנה המרכזית וקלטתי שהוא הביא לשם את אישתו ואת אמא שלה כדי לדבר על זמנים עברו. עברתי לאמ טי וי וראיתי שם את הקליפ של השוגבייבס שהוא בעצם פסקול ואז את די 12- הלהקה החדשה של אמינם- והוא צוחק שם על עצמו, מצחיק מצחיק, צריך להודות, הבנאדם יודע לצחוק על עצמו.

עברתי לבריטני אהובתי אבל הפסקתי אותה באמצע. זה צריך להסתיים מתישהו, באותו זמן כבר חשבתי על הכותרת של הפוסט הזה, ככה זה אצלי, אני חושב על כותרת, ואז ממלא את החסר.

בוקר טוב מירושלים, כאן יוזף ברויר והרי החדשות:

מוקדם מידי,

אני הולך לעבודה

כל טוב