אני מתרגש, מתרגש מאד, וככל שעוברות השעות אני מתרגש אפילו יותר, אחרת, אין לי עוד דרך להסביר מה זה ה"חוסר שקט" הזה שעובר עלי בימים האחרונים שהושקט רק על ידי ריטלין לפני יומיים לכמה שעות.

ארגון לדיאלוג בין יהודים לערבים הזמין אותי לצלם שוב. בחיי, אני לוקח מהם מעט מדי כסף.
בקרוב, גם תהיה לי את העדשה הזו שסיפרתי לכם עליה, בלי ספק, זה מגה צעצוע בשבילי אלהים אדירים.
פתחתי מייל חדש בג'ימייל, ואני מצפה לעבור אליו עם הרבה רוח וצלצולים, לחסוך מעצמי מעתה ואילך את כל הווג'אראס הזה של איות המייל שלי הקבוע מזה שנתיים שהגיע לרמת 93% אחסון כבר.
יום שישי חג, מחר אני פוגש את גיסי אותו לא ראיתי כבר שנה וביקש לראותי :)
עבודה חדשה, כזו לעבוד מהבית כזו, בתקווה שתאפשר לי אפיק חדש של הכנסה, אבל יותר מכך, תאפשר לי להתמקצע חזק בתחום אופטימיזציה של אתרי אינטרנט, מקצוע מרגש בפני עצמו בשבילי.
בארוחת הבוקר היום בשלוותא אמר לי הראש מדור שזה עניין של כמה ימים עד שיחתימו אותי. אמנם הוא אמר את זה כבר בעבר, לפני חודש בדיוק, עניין של כמה ימים, אך מאז לא ממש דיברתי איתו על זה, עשיתי שיחרור והוא פנה אלי שוב היום. הרי אין כבוד בלתת הבטחות סתם, נכון?
ועוד יומיים, ביום חמישי הקרוב- התערוכה, צילומי מלחמה של 25 צלמים ישראלים, כולל אני, תיערך בחיפה למשך חודש שלם, וביום חמישי- הפתיחה החגיגית- ואני- מתרגש!!!
אחרי החודש הזה התערוכה תסע לה לטייל בארצות הברית ושמי יסע איתה גם, אופציה לפרסום, אופציה למכירת התמונות כמובן.

 אוחחח, מה לא הייתי נותן עכשיו בשביל רגל קרושה. עזבו ותכם תפוח בדבש, רגל קרושה זה הדבר האמיתי.