| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 10/2006
היום שלי
בשלוש בלילה הלכתי לישון אחרי שיחה מאד ארוכה, פוריה ומרגשת עם ידידה קרובה.
מדהים אותי כל פעם מחדש מה שאנשים מגלים על עצמם מאימון.
גם מדהים אותי כל פעם מחדש שכשהיחס לעבר משתנה כל מה שקורה בעתיד משתנה.
פתחתי את המחשב לרגע אך מיד כיביתיו. עברתי על התכניות שלי בראש להיום, זה לא כל כך הרבה וניגשתי למיטתי.
אפשרות מאד מאד מאד מדליקה נפתחה בפניי אתמול בלילה לעבודה חדשה.
יכולתי לראות שאני רואה בה את העתיד שלי, אך מה, אני חותם היום במערכת שלי, איזה קטע.
זה דבר מצוין שפתאום נפתחה בפניי האפשרות הזו. זה נותן לי חופש להיות עם העבודה הנוכחית שלי, ובד בבד לבחון מה אפשר לעשות ומה אפשרי בתחום השני. שנים לא חשבתי ברצינות על התחום השני והנה פתאום הופ, אחרי שיחה של חמש דקות פתאום זה משהו שלא העליתי על דעתי אפילו.
נראה מוזר, שאחרי כל כך הרבה השקעה שלי בתחום הצילום פתאום אלך ואעשה משהו אחר. רק לפני שבועיים הוצאתי אלפים של שקלים בלקנות לי עדשה מפוארת שתשרת אותי נאמנה וכבר זמן רב שאני חושב על עוד עדשה שתשלים לי את היכולת לצלם באיזה תנאים שאני רוצה ושתגדיל את היכולות שלי. פתאום לחשוב על משהו אחר היה אנט'ינקבל, אבל עובדה, איטס ט'ינקבל.
אני לא זוכר למתי שמתי את השעון שלי, אבל המילה שלי העירה אותי הרבה קודם. חצי שעה קודם, עם קורי שינה בעיניים אבל קוצים בתחת (סתם, מרגישים אותם בבטן). כשאני ככה המוח שלי כבר נמצא בשלבי התעוררות אחרי איתחול המערכת הפעלה ובשלבים ראשוניים של לעבד מה עושים היום.
מוזר, אמרתי שהמילה שלי העירה אותי, בטח מוזר לקרא את זה. לי זה לא מוזר. זה בדיוק מה שזה בשבילי.
כבר עשיתי כלים והורדתי כביסה.
אתם מוזמנים להשאיר הודעה
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
