|
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 10/2006
היום יום שישי, מחר שבת מחר שבת מחר שאאאבת קמתי בבוקר מהטלפון והכנתי רשימת קניות בקרים מוזרים, מתחילים בשירותים, תזכורת לאוכל שאכלתי בלילה הקודם לפני השינה.
הזמינו אותי לצאת היום וזה מאוחר בלילה. זה קצת אחרי נתניה ולומר את האמת, זה רחוק לי מדי בשעה הזו. אין זה כאילו איבדתי שם משהו, אבל הזמינו אותי.
הסתכלתי על העתיד שלי בתור צלם. התחלתי לעשות עבודה ראשונית בלהסתכל מה העתיד הצפוי הכמעט ודאי שלי (הבחנה מרתקת על העתיד) בתחום הזה ואיך אני רואה את עצמי בו. ראיתי שלבנתיים אני ממשיך להתלונן שאין לי הרבה עבודה כפי שאני רוצה, שאני עושה סכום מסוים של כסף שלא גדל מחודש לחודש ומקבל עוד קצת עבודה מהצד מפעם לפעם. ראיתי שאני לא משקיע בפרסום שלי ולא משקיע בללמוד דברים חדשים. ראיתי מה אני אוהב לעשות (חדשות ותרבות) ואיפה אני לא רואה את עצמי (רכילות ופפראצי-שני משעממים בסופו של עניין).
בד בבד אני חושב ללכת לנהל שיחה עם אחת שהיא מנהלת. לומר לה שאני מתלבט. לספר לה בכלל שאני רוצה לעבוד איתה ולשמוע מה יש לה לומר. אחד הדברים שאני לבטח אצטרך לוותר עליהם זו השיחה ש"השקעתי כל כך הרבה ועכשיו אני יוצא מזה (בנוגע לצילום)", אבל אתמול, אחרי יומיים של מחשבה הבנתי שבתחום החדש דווקא אפשר להתקדם (שלא כפי שחשבתי בהתחלה) וזה נתן לי המון אנרגיה.
ארז היה אומר שאם אני חושב על לאן העתיד שלי מכוון בתחום הצילום אז אני כנראה צודק כי בתחום השני יש קידום. מצד שני, הוא היה ממשיך להציע לי את הרעיונות שלו על איך לעשות כסף כצלם שיודע לכתוב והייתי ממשיך להתעניין אבל לא לעשות עם זה כלום.
בסמינר מחויבות שעשיתי יום שלישי יצאו לי שתי שורות שסימנתי בקו תחתי, הנה אחת: מחויבות שאני אהיה גאה לתת לה את חיי
"When the shoe fits", אמרתי לעצמי קודם בנושא הזה, והמשכתי בדרכי.
יום שישי היום. שוב. אולי אעשה ממנו יום שישי קלאסי של קניות ודברים טובים לעצמי? נשמע טוב. תגובות מישהו?
| |
|