| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 10/2006
אוחחחח כן- הדוגמנית הבאה שלי
לפני כמה ימים פגשתי מלצרית בבאזל.
אני וזוגתי לשולחן הסתכלנו עליה רבות.
היא היתה יפה מאד מאד ומיוחדת עוד יותר. כל כך יפה שלא הצלחתי להוריד ממנה את העיניים.
יחד עם יופיה הגיעה אישיות שכבשה אותי, היכולת הזו להבין מעיניה שהיא אדם מעמיק הרגה קטלה אותי נותרתי שדוד.
השיער שלה חום שחור, אסוף במעין קשת דו מפלסית מוזרה כזו, פניה ארוכות מעט, רזה וגבוהה, כהת עור, שדוד אני אומר לכם.
ידעתי שאני חייב לצלם אותה. אך זה לא כמו להתחיל עם בחורה סתם, כשמצלמים אנשים ראוי רצוי לדעת מה רוצים לצלם כדי שההזמנה לא תישחק, שההזמנה תהיה אמיתית, כזו שאתם עומדים מאחוריה, בעיקר אם מדובר באנשים מהיישוב.
לא היה לי אומץ. זוגתי לשולחן הזמינה אותה והתחילה איתה שיחה על זה שלאחריה הצטרפתי, כוונותיי הובררו מהמשפט השני שאמרתי ולבסוף היא הסכימה.
יומיים עברו מאז. חשבתי מה אני רוצה לעשות איתה. לצלם אותה זה בגדר עניין של תענוג גרידא אמרתי לה ומרוב שהיא יפה לא יכולתי להרשות לעצמי למוסס את זה ולחכות להתקשר אליה עוד שבוע פן תשנה את דעתה. עוד דוגמה היא זו לבחורה שלא חושבת שהיא יפה, לכל היותר מעניינת, מאד התרגשה מאיך שתיארתי אותה בפניה, חותם על כל מילה שהוצאתי מהפה. עם הנסיון מבינים שיש נשים שפשוט לא מאמינות בעצמן בתחום היופי ולא מבינות דבר בכך שאידיאל היופי הוא עניין של פרשנות ויחסיות ולא דבר קבוע.
אני אוהב לצלם נשים לעניין. זה כל כך הרבה יותר מעניין
וזה בדיוק מה שאני הולך לעשות ביום שישי הקרוב בין הערביים.
אין כמו לומר לאשה שהיא מדהימה ולהיות חסר אינטרסים בנושא.
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
