יומיים שגרתי ברמת אביב, ליד האוניברסיטה.

לקום מחר בבוקר וללכת לבי(ת)צפר מאוחר מאוחר ולהיות שם בזמן.

בדרך ללכת, ואז פתאום העצים קוראים לי.

נקבות נקבות עם פירות לבנבנים עם סומק אדום, בדרך לבשלות

או כן, אני כל כך הולך לשמוח על זה

לבוא עם שקית

לנער לנער לנער

אחד אחד אחד

לקטוף, לשלוק, להכניס, לקחת.

טראומה חוזרת לי

היא לא יודעת את זה

אבל אני רואה (---) והלכתי למקום אחר וראיתי (---)

וזה עשה לי רע, זה עשה לי רע כמו אז, כמו לפני שהתנתקתי

ואז פתאום הלילה, שתיים,

ועקבתי

ופתאום ראיתי (---) איפה שכל כך לא רציתי

אבל אמרתי, לא יכול להיות שאני אעצור את עצמי,

אבל זה כבר חילחל. מאוחר מידי, אני שונא את זה.

נראה אם אני יכול ללמוד משהו

אולי להנדס

או אולי... לסלוח, להשלים את העבר, כן

חשבתי על זה בהקשר של אנשים אחרים...

אולי הגיע הזמן ליישם את זה- וזה הגיע פשוט שעה אחת קודם, חבל לפספס הזדמנות.

אני מכריז על מחויבות להשלמת העבר.