| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 10/2006
לאחרונה אני כותב יותר. אני שם לב לזה כי אני מבקש מהסובבים אותי שלא יפריעו לי במלאכה.
גם אני לא כותב פה הכל. אולי מישהו ימצא, אולי מישהו יגיד, אולי אני סתם פוחד להודות בדברים.
הבוקר כשצחצחתי שיניים הבנתי שרגוע. השבח לאל. אין דאגות כלכלה. זה כל כך שימח אותי.
מצחיק אותי שאנשים זרים יוצרים איתי קשר. כאלו שראו תמונות שלי, רוצים שאעבוד איתם, רוצים שאצלם אותם, רוצים תמונות שלי; לברושור פרסומי, לכתבה מרכזית בעיתון, ליומולדת שלהם, לצלם את התינוק.
בשבעה ימים קראתי את רודריגו. מסכנון. בדיוק במילים שלו אני יכול לתאר את החוויה שלי כשחזרתי לארץ אחרי השהות שלי בצפון במלחמה. הוא כועס שבתל אביב יש רק "אני אני אני" ואין אחרים. זה כלכך נכון. מסכנון, חיים קשים.
גשם עכשיו. אני בסלון החדש שלי. הבית מסודר, החדר שלי קצת פחות. איכשהו בלי לשים לב הארון שלי התמלא בבגדים עד כי הוא מאיים להתפוצץ אם לא אסְלַקְטֶר לתוך שקית שאניח ברחוב לנזקקים. בחודש האחרון הורדתי כבר שתי שקיות כאלה וזוג אחד של נייקי זכרונן לברכה.
פגשתי אתמול בחורה. היא מזל תאומים.
לא הולך לי עם תאומות. ממבט ראשון היא נראית בת 16. פניה לא התבגרו. אתמול אמרתי לה שבגיל 30 (למה לא כל הנשים נעצרות בגיל 30?) "אני אראה בת 20", היא השלימה את דבריי.
בכלל רציתי לומר לה שבגיל 30 (היא תהיה יפה יותר) הבגרות שלה תתפרץ אבל הינהנתי בראשי להסכמה איתה. מה הטעם בדברים אם הבנו כבר אחד את השנייה?!
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
