אתן צדקות, המון זמן לא חידשתי כאן. האמת רק שלושה ימים, וזה מרגיש כמו הרבה יותר. אני לא יודע אם לא היה לי מה לכתוב או שפשוט לא כתבתי מסיבות שונות, אבל ככה זה.

ביינתיים התגברתי על חסימה שהיתה לי בעניין כתיבה באתר שלי, חודשים לא כתבתי והנה היום באמצע שיעור קלאסיות החלטתי שאני מוציא את המטעמים שהיו לי בראש בימים האחרונים מאז ראיתי את הפרק האחרון.

חוצמזה, התקשרתי למישהו שיהיה חבר לי פעם ושאת הלינק ניתן למצוא ב"טובים" תחת "מכתב אהבה לגבר.

אז התקשרתי אליו. זאת היתה חוויה מאד מעניינת. הוא דיבר איתי.

הרגשתי כמו שהרגשתי פעם עם אבא שלי. משום מה יש לי בחיים כל מיני סיפורים על אנשים שעזבו אותי וראו זה פלא, כולם גברים.

יש את ש' יש את ע', יש את ט' ויש את צ'. אני ספרתי ארבעה.

אני לא זוכר בנות.

בכל אופן, היום באמצע שיעור קלאסיות החלטתי שאני יורד על הדף וכותב וכותב וכותב. עזר למדי שהמרצה משעמם ושישבתי לידי חברה טובה שלי ג'ני שאני והיא מיודדים בערך מהיום השני של שנה א'.

אז יצא לי מאסטרפיס, נשבע לכן. א סתם. אחרי שראיתי את הפרק הזה חשבתי על ההוא ממקודם. אמרתי לעצמי שבטח היינו עושים מטעמים מהפרק הזה. ככה היינו קוראים לזה. מטעמים. אז היו לי מטעמים בראש, והחלטתי שאני הולך לבשל לבד וזהו.

לקח לי יומיים ועשיתי את זה.

בנוסף, עשיתי את הבאנר פלאש המקפץ הראשון שלי ושמתי אותי בגאון באתר שלי למען יראו ויראו  וחוצמזה עיצבתי לי את האתר מחדש בצבעים חדשים והוא נראה היי טקי מאי פעם. אם פעם הוא נראה טוב, היום הוא נראה הדור הבא, אם אתם מבינים למה אני מתכוון. אוי אני כל כך גאה בילד שלי.

הוצאתי היום נקודות חן. לא כאב או משהו, אבל הזריקות היו מעצבנות. אחת בבטן ואחת בגב.

חוצמזה, יש לי עכשיו כמה ימים חופש, אני הולך ללמוד למבחן של יום ששי, אין סיבה לא להוציא שם ציון מצויין, בכל זאת, לכולם בערך יש את התשובות כבר. השאלות חוזרות על עצמן.