אני מרוצה מחיי היום יום שלי. יש לי גם הרבה סיבות.
הציעו לי לכתוב פוסט. אמרו לי שהקוראות שלי ושלושת הקוראים שלי (יובל אנטונן וספוטניק) מיובשים כבר ושאני לא כותב מספיק :-)

את יום שבת הקרוב תכננתי להעביר- במיטה. יקיצה טבעית וכל הפינוקים, ויש פינוקים.
עכשיו התקשרה אלי עורכת מדור מסויים וביקשה ממני לצאת לצלם משפחה יפה בשביל המדור שלה, לצלם כמה וכמה תמונות כדי שיהיה לה עם מה לעבוד.
התקשרתי למשפחה ודיברתי עם האם שקבעה איתי ביום שבת. לא סתם שבת, שבת 9:00 בבוקר שבת.
לא נתתי לזה לערער את בטחוני, הרי בסך הכל החלפתי הצעה טובה בהצעה טובה אחרת :)
אני אוהב צילומי משפחה.

אתמול אספתי את האופנוע החדש שלי. מי היה מאמין, שני אופנועים תוך שנה. גראנד דינק 250 סמ"ק של קימקו, כחול שחרחר שנת 2006 עם נהימת מנוע בצבע בס.

מעבר לזה, הכרתי בחורה, היא מבוגרת ממני בכמה שנים.
"בת 30?", שאלה אותי אמא שלי כשסיפרתי לה.
"איך את תמיד יודעת בנות כמה הן?", החזרתי לה בשאלה.
"נו, ומה היא עושה בחיים?"
"היא עורכת דין", עניתי לה.
"אוֹ, עורכת דין זה טוב", תירגלה אמא שלי את הפולניות שלה.

בביתי אגב, ערפיליות על הרצפה. סיביר קומה 7 חזר לפקוד את עצמותיי. חברתי הקרובה ביותר כבר מבינה מה זה ללכת לישון עם סוודר, גרביים ושמיכת פוך. הימים האחרונים היו סיוט בכל הנוגע למקלחת של הבוקר- מים פושרים שטפו את גופי, אין סבל עמוק מזה למי שרגיל לקלוח את גופו במים רותחים ולתת לנשמה לפרוח ולגוף לבעור בהנאה.

מעבר לזה, שני הסמינרים שלי עומדים להסתיים. אחד עוד פגישה אחת, השני- עוד ארבע. אני לא יודע איזה קונוטציה עולה לכם כשאתם שומעים את המילה סמינר, אני יודע שגם לי יש קונוטציות שליליות כשזה עולה, חוץ מאשר באלה שלי, אבל באמת, בכל פגישה שם קיבלתי משהו לחיים שלי, משהו מאד ספציפי לחיים שלי, דבר כזה שהקפיץ אותי מחשבתית מעבר למקום שבו הייתי קודם, אז גם על זה אני שמח.

עכשיו,
לבסוף, אני רוצה לבקש מכם, אני יודע, זה לא קשור, אבל בכל זאת,
אם אתם קוראים פה, ואני מדבר על הקבועים שלי, ואתם פה כבר זמן מה, השאירו תגובה בחלון פה למטה, גם אם לא הגבתם אצלי מליון שנה, גם אם לא הגבתם אף פעם.
שואו מי לאב