קמתי בבוקר מטלפון טועה והייתי עצוב על כך שאיני עובד מספיק. בדיוק הייתי באמצע המחשבה על זה והתקשרו אלי להזמין אותי לצלם היום עוד מעט.

עברו יומיים מאז התחלתי את הספר. אתמול בשיחה עם אינק חשבתי על היתרונות בשבילי בלשמור את השבת. מכיוון שאיני קורא הרבה ספרים והייתי רוצה להקדיש יותר זמן לקריאה חשבתי לעצמי שיש יתרון בכפיית הבחירה לנטרל את עצמי בשבת בתור אחד שמתעורר בבוקר ובודק את המייל שלו יומיום.

עכשיו התקשרו והודיעו לי שהצילום מבוטל וזה מחזיר אותי לנקודת ההתחלה של הבוקר הזה, אוף, זה מה שנקרא "להיות תלוי באחרים".

אתמול נגמר הסמינר הראשון אליו הלכתי. היה טוב וטוב שהיה. השגתי שם שני דברים, האחד הבחנה ששמה "המחויבות הנסתרת" והשני חברה חדשה, ידידה תירגעו יא לחוצים, האמריקאית ההוט שוט שאוהבת ללכת איתי ברחובות ולשבת איתי בבתי קפה.

ימים של חוסר וודאות.
אני יכול לראות שאני מתלונן עליהם אבל לא עושה איתם באמת שום דבר מעבר ללהתלונן. מה שנקרא, מחויבות נסתרת לנוחות.
מה צריך לקרות כדי שדברים ישתנו?