קמתי הבוקר מוקדם.יום החופש שלי התחיל.
הדרך למוסך היתה נעימה וחיש קל יצאתי משם רגלי לכיוון שוק לוינסקי.
בעקבות הצעקות של אחותי בערב יום חמישי שאיני עושה לה את התמונות שהיא ביקשה ממני החלטתי לפתוח במסע צילום ברחבי המרחב האורבני שלי.
שוק לוינסקי התגלה כמקום ססגוני שכאשר מסתכלים בו דרך העדשה עם white balance מיטבי יוצאות תמונות שמצליחות לרגש.
אז עשיתי טיול באזור שם. רשמתי לי רשימות בפלאפון כי לא היה לי עט; איפה אקנה תבלינים ומה אקנה.אחרי שסיימתי לצלם עשיתי אחורה פנה עם כיס מלא בכסף והלכתי ונתתי אותו למוכרים האדיבים תמורת פרי מרכולתם.
קניתי שעועית אדומה עם נקודות לבנות, מקלות קינמון ארוכים וחומים, שמיר ופטרוזיליה טחונים ומהבילים, פסטה בצורת משולש נוסח אפרופו, פסטה בצורת טבעות קטנות בגודל זרת, פסטה קונכיות, שעועית עם כתמי בז'וסוכריות בחלחלות ירוקות שנראות כמו חלוקי נחל.
אחר כך חזרתי למוסך שמח וטוב לב אחרי שצילמתי את אחד החדרים הכי מדהימים שביקרתי בהם מעולם, הלכתי ברחוב ופתאום עצרתי ליד פתוח בו עמד שף ובישל עם הפנים לחדר ההסעדה שלו. אין הרבה פעמים בהם אני מאבד את הנשימה שלי. הייתי קרוב הפעם. זה לקראת סוף נחלת בנימין אם אתם שואלים.
נסעתי משם לגן הבוטני, כמו שהבטחתי. צריך לדעת כל אדם שיש פינות ירק שמורות במדינת ישראל, אחת מהן, מטופחת ושמורה מאד היא הגן הבוטני שנמצא מאחורי אוניברסיטת ת"א ופתוח למבקים חינם מ- 8 בבוקר עד ארבע אחה"צ. פינות חמדה כאלה ראיתי רק בניו יורק, איש העולם הקטן שכמותי, נהניתי כמו שלא נהניתי כבר הרבה זמן.

הגעתי הביתה מורעב אחרי שעות של שיטוטים. הכנסתי את הספירנג פירות טרופיים למקפיא שיתקרר עוד קצת, שמתי פיתה במיקרו והלכתי להוריד את ה- 3 ג'יגה למחשב. לפני ארבעה ימים הכנתי זיתים. פתחתי קופסת זיתים מהסופר, חתכתי 5-6 שיני שום, שמתי מעט תבלינים, פרסתי לימון, שפכתי קצת שמן זית ויחד עם המיץ שהגיע עם הזיתים שפכתי אותם לצנצנת חדשה.
מעבר לזה, אמא שלי הכינה חצילים חמוצים שהגדרתי מיד כעילוי, כאלה שאפשר לאכול בלי כלום ועם הכל. עד כדי כך הם טובים, ויחד עם הזיתים  ניגבתי לי חומוס מחכה שהתמונות יגמרו. יום כיף אני עושה לי היום, אם לא הייתי אני הייתי מקנא בי. כל היום הזה עילוי; הצילומים האוכל, הטיול, הקניות, והיד עוד נטויה, עוד לא נגמר היום.