יש כמה דברים שאנחנו צריכים לקחת בחשבון כשאנחנו שוקלים את התנהגותנו אנו מול האנס שנתפס.
נתחיל בו. זה אדם מסוכן, בזה אין ספק. אף נאמר עליו שגם אם יסרסו את מיניותו לא תחדל הפרעתו הסדיסטית מלהתממש במוחו, ברצונותיו ובמעשיו. אין הוא אדם רע כמו אפשר לומר עליו רוע טהור, אך אולי ניתן לומר עליו (נזהר מלצאת בהכרזות) שמחלתו היא הגורמת לו להתנהג כך.
 
עם זאת, בל תיטעו, איני בא להוריד מאחריותו למעשיו כמו לטעון לחוסר שפיות שרבות משחררת אנשים מדין. אך זהו אדם מסכן, חולה, שגם כשתכנן את מעשיו לפרטי פרטים, גם כשברח מהמשטרה באלגנטיות מעוררת פחד עדיין התממשה בו מחלתו הנוראית הזו.

בנוגע למשטרה. כולנו ראינו את בני סלע בטלויזיה, יושב אזוק, סביבו שוטרים שזו להם כנראה הפעם הראשונה שמצלמה של אחד הערוצים היתה כה קרובה אליהם, ואולי הם באמת שמחו, שימחת אווילים. הם שמחו על התפיסה, שמחו על הכבוד. מוזר הוא שבמקום להודות בעדינות על עזרת הציבור על שעזרו להם לתקן את הפאשלה שלהם יצאו בהצהרות לעיתונות, שגם תפקידה פה אינו חף מאינטרסים.

שוב בני סלע. הזדעזעתי כששמעתי על מידת התחכום של האיש הזה בבואו לבצע את המעשים שעשה.
 להוריד את מתג החשמל בדירות כדי שיפתחו את הדלת, לאנוס נשים ליד בני משפחה... לא אמשיך.

יותר מפעם אחת קראתי בעיתונות על כל הטריקים שניסה סלע לעשות כדי לקבל מעט חופש: נגינה על גיטרה, טיולים תכופים לבית המשפט, נסיון הבריחה האחרון. אין הוא שא תמים, אבל לי הוא מזכיר יותר מכל דווקא ילדים המפריעים בשיעורים בכיתה וכשהמורה גוערתבהם להיות בשקט הם תמיד היו עונים מיתממים "אבל מה עשיתי? למה תמיד נטפלים אלי?". זה ריטואל שחוזר על עצמו כל שנות בית הספר וכולם מכירים את ההתנהגות הזו, כך שהתנהגותו של בני סלע מרגע שנעצר אמנם מעוררת בנו רגשות אנושיים וביקורת עצמית ליברלית הומניסטית, אך בואו ניזכור שאולי זו הדרך שלו לעורר רחמים, שאולי ההתנהגות שלו לא אמיתית כמו שאנחנו חושבים שהיא. סלע אמנם אמר שהכו אותו בצלעות, ואני  אפילו מאמין לו, אך הוא לא אמר, כמה נוח, שהוא התנגד למעצר בכח, שהוא ניסה לברוח, שאולי אינו כה קורבן כמו שהוא מנסה לעשות את עצמו. וכן- לבכות זה אנושי ודמעות תמיד פורטות לנו על מיתרי הרגש, אבל במקרה שלו אלה דמעות אינטרסנטיות, ואין ליבי עימו.