| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 12/2006
על יומי
אם יש משהו יפה ברחוב בן יהודה זה שאפשר לנהוג בו בחופשיות ולהרגיש כאילו נהגת אפטאון מנהטן, אין שום דרך אחרת להגדיר את זה. הכבישים רחבים ופתוחים, התנועה דלילה בשעות הלילה, הרמזורים לא מפסיקים אותך והרוח - רוח.
אם יש משהו שלמדתי אתמול זה שהכל תלוי באינטגריטי ובהקשר מעצים. היום שיחקתי לראות בהכל הקשר מעצים. אפילו כשבאתי להתבאס שאני צריך ללכת הרבה עד הבית קפה אחרי שצילמתי את אולמרט, אמרתי לעצמי "תהיה לך הזדמנות לצלם עבור פרויקט האורבניות שלך, אז זה שווה את זה". העול ירד ממני בין רגע והתמלאתי שמחה.
עוד משהו שלמדתי אתמול, כלומר שקלטתי, זה שאין אשמה בעולם ושאשמה היא בסך הכל עוד פרשנות. האימון אתמול היה כל כך נכון עד שלמרות שבהתחלה לא הבנתי במה מדובר, ככל שהוא דיבר יותר כך נפל האסימון יותר לעומק.
היום כשנשרף הסיר באתי להאשים, ואפילו התחלתי לדבר בטון מאשים, אבל אז פתאום הבנתי, אין אשמה, וזה הכה בי ממש חזק ופתאום השתחררתי ולא הבנתי על מה באתי להרים את כל המהומה. למזלי, אמא שלי בדיוק נכנסה מהעבודה, אז היא עוררה את המהומה, כמובן הבנתי אותה, אבל לא לקחתי את האשמה ולא זרקתי אותה על אף אחד אחר גם כן. אשמה חדלה להיות, פשוטו כמשמעו, היא חדלה באותו רגע להיות.
אם צריך עוד הוכחה ששמעון פרס קיבל אימון בחייו מאנשים הקשורים בלנדמרק זה הופיע היום בצורת שלט חוצות שראיתי ליד הבית: "הנגב והגליל, מרחב האפשרויות החדש של ישראל נפתח בשבילך" (סליחה אם אני טועה במעט בניסוח). למי מכם שעבר את זה יבין את כוונתי. שמעון פרס והיוצרים של המטריקס.
לבסוף, עוד משהו על קמפיין, למרות שהבטחתי, אני לא הולך להגיד אף מילה על זה, מבטיח
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
