המרתון אל תוך הלילה מתחיל. עוזרת לי הידיעה שסופסוף התקשורת עם הבוסית שמעבר לים עובדת.
על כל פעולה שאני עושה אני יודע למה אני עושה אותה. זה אחלה.
בקצב הזה, עם המידע שאני מזרים אל תוך הקטלוג שאני בונה בעמל רב, אני יכול למצוא את עצמי בכל מיני מקומות.
מרתון הפוטושופ מהבוקר גרם לי להבין שהתמונות שלי יכולות להיות פרקטיקלי בכמעט כל גודל שארצה.
היום שאלו אותי, לשמחתי, אם המצלמה שלי עדיין מתאימה לי או לא. מדהים, אבל בשנה וחצי עבודה גדלתי על מידות המצלמה שלי. זה הכל בַּהקשר.

המסיבת סלבריטאים של HBO בפארק הירקון גזלה לי משאבים. החלטתי עם עצמי לשים את זה בצד ולא להמשיך להתלונן כמו שהתלוננתי בפני חבריי הצלמים שם... בסיכומו של דבר אני יכול לומר שהיה משעמם מאד אבל היו שתי אטרקציות:
1- אהרוני תיקלט את החלק הראשון והמצוין. (אחריו הגיע איזה גוי שדיג'ה וזייף בשירה, היה זעזוע)
2- מיכל ינאי המשיכה להפגיז והגיעה באיחור אופנתי של שעה ורבע. הבלונד שלה מנצנץ שיגעון.
- -
3- פגשתי ילדה מהתיכון שלי שהפכה להיות אישה. בתיכון היא היתה ילדה גבוהה וזרוקה עם נעלי אולסטר, והיום היא אשת יחסי ציבור במשרד נחשב עם נעלי בלט. מיותר לציין שהיא גם מטר שמונים.
4- האדם הכי יפה שם היה בכלל אחד הדיילים, בחור צעיר, אף טיפה גדול, הרבה שיער, עם עיניים של קלארק קנט מסמאלוויל.
לא הומו, לא הומו, אבל כמעט נפלתי.

5 ובלי קשר, אמא שלי ירדה עלי על זה שאני אוהב את החזאי השרמנטי ועם קול הבס מאחד הערוצים.

פאק, אני נמשע כמו ציפורה. פאק, אני נשמע כמו גיל ריבה.