יום שבת. אני עושה הפסקה מחיי שלא נעצרים לרגע ומתפנה לכתוב קצת חשבון נפש על השנה החולפת. כבר לפני שבועות אמרתי שאני הולך לעשות את זה, נושא נושא, ולא עמדתי בכך. אולי זה בגלל שחשבון הנפש שלי, כמו האסימונים שנופלים לי, מגיע אף הוא, במעבר בין חדרים (דלתות ומשקופים), בין זרזיפי המקלחת, כשאני שוטף כלים, מחרבן או נוהג באוטו. פרצי תודעה אצלי הם דבר שיש לו אוטונומיה ושאין לי שליטה בו. כל שאני יכול לעשות כדי לקדם אותם שיקרו זה לשים את עצמי יותר במקומות בהם הם קורים, לעשות ולחכות.
הנושא הראשון אותו רציתי לשטוח הוא עניין הנשים בחיי ולא כי זה הנושא היחידי בחיי. יש גם את נושא הצילום (אקא קריירה), את נושא חיי לאן, את נושא הבית וגם נושא "שונות" בו בטח אדבר על נושא חברים (הו, זה נושא חשוב), מעבר לחו"ל, מצבי כישראלי יהודי ושאר פטריות אחרי הגשם.
מבחינת נשים, נשאלתי לאחרונה יותר מדי עם כמה נשים הייתי.
בעיניי הייתי עם הרבה. הייתי עם הרבה במידה כזו שהמצב שׂמני בתחושה לא נוחה של מספר, חצי עגול שכבר מזמן עבר את גילי ומתקרב כבר לגיל בו או שאתה מיושב או שאתה תכף נקרא אשמאי זקן. חמש לפה חמש לפה, אתם כבר תבינו לבד את דבריי, אין טעם להתעסק בקטנות.
בימים אלה אני מתעסק גם במשמעות שאני מוסיף למספרים שלי. כרגיל לי, גיליתי שאני מוסיף משמעות למספר שגורעת מרמת האנרגיה שלי בעניין אבל עוד יותר מכך, גיליתי שהפרשנות שלי היא לא הפרשנות היחידה ושיש פרשונויות נוספות ומספרים אחרים איתם. שוב גיליתי שהכל יחסי, שוב גיליתי שאני לא מיוחד, שוב חזרתי לדרוך על האדמה, המקום אותו אני הכי אוהב, בו אין אמת, הכל יחסי ואני חי את חיי בשלום.
פגשתי המון נשים השנה. חלקן איני זוכר ומוצא שזה חסר ערך לזכור. ימים ארוכים, אפילו שבועות שאני אומר לעצמי לראשונה בחיי שעשיתי טעויות בבחירה שלי של אילו נשים להכניס לחיי, עם אילו לשכב, לאילו להתקרב, מאילו להתרחק וחיי הרומנטיים לאן.
זו לי פעם ראשונה שאני אומר שעשיתי טעויות, מעולם קודם לא אמרתי זאת, לא כי לא רציתי להודות, השיחה פשוט לא עלתה למיטב זכרוני.
עשיתי טעויות עם מספר נשים. אף אחת מהן אינה אישה רעה. אף אחת אינה קלגסית, מושחתת, פרועה, זונה, משחיטה, בוגדת או כל דבר אחר. אבל הטעויות שעשיתי הן דווקא בלא להקשיב לעצמי (נכון שהטעויות שאנחנו עושים הן תמיד בזה שלא הקשבנו לעצמינו?).
קשה לי לכתוב, אעבור למשהו אחר.
בשנתי ה- 26 שש נשים חלקו איתי מיטה.
בכמה צורות שונות אפשר לכתוב את זה ודווקא ככה בחרתי לכתוב את זה, תחשבו על זה.
אבל זה באמת ככה. גבר שבא לזיין אישה זה מצב תודעתי. גם אישה שבאה לזיין גבר זה מצב תודעתי. לא באתי לזיין אף אישה, אני שמח שאין זה מצב תודעתי שעובר עלי באופן טבעי. אין זה פלא אם כך שרמת החרטה שלי כה נמוכה. אני לא מזיין נשים, אני לא משתמש בהן לצרכיי ולכן, כשמגיע תורו של חשבון הנפש הפרטי שלי, כל אחת היא מישהי שבחרתי להיות איתה, כל אחת היה לי איזשהו קשר איתה, כל אחת השאירה בי משהו משלה בין יותר ובין פחות ואני שבע רצון, שלם עם הבחירות שלי למרות שיש כאלה שבדיעבד הייתי נוהג איתן אחרת.
לקטגוריה קוראים סיכום שנת 2006