לפני כשבועיים קיבלתי הזמנה לערב הפתיחה של "עדות מקומית", הגירסה הישראלית של ה world press photo, שיתקיים היום.
לא ממש חשבתי על הערב הזה או על התחרות מאז שלחתי את הצילומים שלי להתמודדות עד ממש היום, או יותר נכון, עד שהזמינו אותי ללכת יחד לתערוכה, גם אז לא ממש נתתי דעתי על כך.

מחשבה שעברה בין שתי רקות גרמה לי להרהר ולהסתכל בפרספקטיבה על חיי בשנה ושלושת רבעי האחרונה. נזכרתי שבדיוק לפני שנה, כשבמקרה הגעתי לערב של עדות מקומית בדיזנגוף סנטר ראיתי שכדי לראות את התערוכה הזו צריך לשלם כסף וזה הרתיע אותי מלשלם אותו כדי להכנס אז ויתרתי.

המשך:
היום:
השנה כבר הגעתי כאורח, השנה כבר השתתפתי בתחרות. השנה כבר הכרתי הרבה מהצלמים שהתמונות שלהם הוצגו בתערוכה, השנה כבר סובבתי את הראש כשקראו לי מאחור, השנה כבר לחצו לי את היד כשנכנסתי לאולמות התצוגה.

ביומיים האחרונים אני חושב על זה שתוצאות בחיים הן לחלוטין תוצאה של ציפיות וכוונות. כלומר הן לא, אבל אסביר.
תוצאות הן תוצר של פעולות ולא של שום דבר אחר. פעולות הן תוצר של פעולות ורק פעולה יוצרת פעולה, לא כוונה, לא ציפייה.פעולה.
אז אני סותר את עצמי? לא.
כוונתי היא שהתוצאות שאני אשיג יתחילו עם להמציא לעצמי את הציפייה שלי ולהמציא לעצמי את הכוונות שלי ואלו, עכשיו אני יודע, הן תוצר של הסתכלות על אחרים, של למידה והתבוננות ושל חיקוי, שיוצר אצל בני האדם את הדרייב הפנימי.
אחת הצורות להגעה לתוצאה היא עבודה עם לוחות זמנים. חלק מהאנשים מקבלים חום כשהם שומעים "לוח זמנים". זה מתנגש להם עם האישיות שלהם שהם כל כך מזדהים איתה (עד בלי הבדלה מעצמם), וחדשות- אנחנו לא האישיות שלנו, גם היא, האישיות, היא משהו שיש לנו, כמו היד, כמו הרגל, כמו העין, כמו המחשבה, גם האישיות, היא לא אנחנו עצמנו, היא משהו שיש לנו ושיש לנו את האפשרות לבחור איך היא תיראה ותתנהג ותתפס. זה אולי נשמע הזוי לומר שאנחנו לא מי שאנחנו תופסים שאנחנו, אבל הנה עובדה, בינינו לבין עצמנו גם יש פילטרים, הפילטרים של התפיסה שלנו את עצמנו.

בכל אופן, זה לא מבוא לפילוסופיה אקזיסטנציאליסטית פה, וכל מה שרציתי לומר בעצם הוא שתוצאות, או יותר נכון, מהמקום שאני עומד בו, אני מסתכל על חיי כרגע, ובהקשר לצילום אני מסתכל ושואל את עצמי איפה אני רוצה להיות עוד כמה שנים, בגיל 30 למשל.

אם בגיל 25 לא ידעתי איפה אהיה בגיל 26 וחצי, היום, בגיל 26 וחצי יש לי מילה בעניין פשוט כי אני אמרתי, כי אני מסתכל ושואל, מסתכל ובודק, את ההוויה שלי והרצונות שלי, אבל אני מסתכל ויש לי כיוון בנוגע ללאן אני רוצה להגיע, וזו כל הנקודה.