היום הבאתי את תעודת ה-BA שלי בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה הביתה אחרי שאתמול לקחתי אותה מהאוניברסיטה.
היום בקושי היה לי זמן לעצמי. הזמן לעצמי, כשאני עובד הרבה, מצטמצם לזמן הישיבה שלי על האופנוע והנהיגה.
היום צילמתי חמישה אייטמים. שניים ליד האוניברסיטה, אחד בנתב"ג, אחד ליד עזריאלי ובסוף, בלילה, בלוד.
רק כשאתם מגיעים ללוד אתם קולטים שאין שילוט ברחובות. שיחה קצרה עם בני המקום מגלה לכם שאנשים פשוט תולשים את השלטים. "מהשעמום", הם אמרו לי."מהכסף", אני עונה להם בראשי. מהכסף.
מחר אני מצלם רק שלושה אייטמים, אבל הנצרה פתוחה והמחסנית רושמת, אני אוהב לעבוד, וגיבשתי לי את התפיסה שלי בנוגע לעבודה שלי. היום למשך זמן קצר מצאתי את עצמי חושב לעצמי שזהו, נקלטתי בעבודה הזו וזה מה שאני עושה.
מחר, בין לבין, אני אלך לעשות לי מדרסים ברמת השרון. הפעם האחרונה שעשיתי מדרסים היתה בגיל 21, הם החזיקו שנה.
המדרסים מגיל 18 לעומת זאת, עדיין נמצאים באיזה זוג נעליים שלי, במצב מרופט וקרוע, אבל הם עדיין נעילים. טיפוליים הם כבר לא.
איזה חיים, אין לי רגע דל, ורק בכח (או במילים אחרות, כשאני ממש עייף) אני תופס לעצמי רגעים דלים שהפכו להיות נכס יקר. אהבו את רגעיכם הדלים אני אומר.

נרשמתי לסמינר אימון על כסף. זה לא כמו שאתם רואים בטלויזיה, על איך לחסוך ואיך להרוויח יותר א-לה רוברט קיוסאקי, זה אחרת, בצורה אחרת עם הסתכלות אחרת, אני אספר כשיהיה רלוונטי, אי שם בינואר שנה הבאה.

בינתיים קיבלתי ארכה לצלם עוד לפרויקט האורבני שלי, שתי המצגות שלי ששלחתי לחו"ל היו טובות, אבל קיבלתי עוד זמן כדי לייצר עוד צילומים ולשנות מעט את הקונספט. אני רוצה לחשוב שאם יקחו ממני צילומים זה יהיה שווה ערך ללקבל חצי בית. אבל אני מוכן גם לקבל מכונית במקום, שתבינו על כמה כסף מדובר פה. פאק, אפילו לי זה גורם לריר.

אז אתם מבינים, זה הכל משחקים של הקשר מעצים, הרי אין אמת, אין דרך אחת, אין צורה, זה רק אני ומה שאני ממציא לעצמי ולחיים שלי, וככה זה, המילה שלי יוצרת מציאות, זה מי שאני.
זה גם מי שאתם, רק תבינו את זה כבר.