מעניין,
דווקא לפני שאני הולך לישון (שימו לב, עוד לא 11 עכשיו, החיים טובים), אני מקבל טלפון ממישהו משכבר הימים, אולי המאמן הראשון שלי בחיים, אחד שהוא ממעצבי החיים שלי (זה רק אני, אבל בשביל הקרדיט, אתם יודעים), ומזמין אותי אליו הביתה ביום ראשון.
מה יש יום ראשון?
סילבסטר.
יפה.

מעבר לזה, שמעתי על מפגש בלוגרים ביום שישי שיהיה לי מאד מעניין להשתתף בו. הזדמנות מצויינת להיות בלוגרכתב אונליין.
לא הייתי חושב על זה פעמיים אם אושו קטן לא היה בדיוק נוחת באותה שעה בארץ עם אחותי ואחותו הקטנה פּוּשִי קטנה.
אני משאיר את זה תחת צריך עיון.

מחר, יום רביעי.
המדרסים שלי יהיו מוכנים מחר, שתי יציאות צילום בקנה והיד, היד עוד מְכַוונת.

היום בשיחת טלפון היא אמרה לי: "הייתי מתפשטת אם היתה לי סיבה, אבל קר מדי".
אז עניתי לה: "אין שום דבר שמפזר חום טוב לא יכול לפתור".
סתם קוריוז.

קחי אותי שרון, קחי.
אבל תירגוּ, זו לא עוד מחזרת.