אתמול בסוף הערב ניגשה אלי מישהי ואמרה לי שהיא צריכה לדבר איתי
אמרה לי שבתחילת הקורס כששיתפתי, היא מאד התרגשה ממה שאמרתי אבל אחר כך, כשהיא ראתה שאני כל הזמן יושב ליד הבחורה הכי יפה בקורס זה עיצבן אותה.
היא התנצלה על זה.
אחד הדברים שאמרתי לה זה שרוב חיי, כל חיי בבית הספר הייתי נמנע מבחורות שהן יפות מידיי.
עד שהתחלתי לדבר איתה וגיליתי שהיא לא מה שחשבתי לעצמי. הדבר הראשון שעלה לי בראש עליה זה שהיא פרחה.
חיצוני:היא בלונדינית שיער צבוע בקפידה, עם גוף משגע, ציפורניים ארוכות עם לקה אדומה, מעשנת הרבה... הבנתם, האם טיפוס של פרחה, אבל מעבר לזה, היה לה משהו בהתנהגות שהדביק את זה סופית.
עד שיצאתי להפסקה הראשונה והיא אמרה לי כל הכבוד על השיתוף ואז באה והתיישבה מולי עם הקבוצה בהפסקה והתחלנו לדבר. זו היתה תחילתה של חברות נהדרת. היא חמודה מתוקה ויש בה חריפות מאד מדליקה. אבל היא גם ילדה קטנה שרק רוצה שיאהבנו אותה, ואם לא היא מאד כועסת.
בכל אופן, הבוקר במקלחת, קלטתי שאני עושה את זה גם באוניברסיטה. אני נמנע מבחורות שיש לי עליהן שיפוטים, שהן פרחות, צפוניות, רדודות וכל אלה ואני פשוט מסתכל עליהן מרחוק, לא חולם לדבר איתן ולא חושב להתקרב.
מה שקלטתי זה שמעכשיו, אחרי שחשפתי את הסיפור שלי  ואחרי שחשפתי מה היה הכשלון שלי (הפוסט הקודם)שבעקבותיו החלטתי להיות ילד טוב (כשלון בלהיות רצוי) קלטתי במקלחת הבוקר שאני יכול לדבר עם כל אחת , אני יכול לגשת לכל אחד ואחת ולהתחיל בשיחה.
הדבר היחידי שיעצור אותי, ושעכשיו יש לי הכלים לנטרל אותו זה ההצגה שלי (ילד טוב, (שמחפש ילדה טובה אגב)).
אני יכול לדבר עם כולם עכשיו. זאת הרגשה נפלאה.

רציתי לשתף