הלכתי לפגוש היום חברה יקרה מהמלחמה. הכרתי אותה במהלך מסיבת עיתונאים שערכה עיריית חיפה ביום שנפלו עליה הקטיושות הראשונות, אז ברכבת. המסיבה היתה באולם הישיבות של העירייה והיא הפיקה את השידור לערוץ שידור כלשהו. אני התחלתי איתה והיא התחילה איתי בחזרה.
מאז נשארנו חברים.
היום, מסתבר, חגגנו לנו את החצי שנה להיכרות בינינו, ישבנו על ספסל בשדרות רוטשילד ודיברנו על החיים.
אחרי שהלכנו להסתובב בשדרה, בשינקין, בקינג ג'ורג' ולבסוף אחרי שנפרדנו, שמתי פעמיי לכיוון האופנוע שלי שהחנה בגאון בשדרה היפה.
הלכתי לי ברגל וחשבתי על החיים. מזמן כבר לא הלכתי ברגל ככה סתם. ראיתי זוגות צעירים, ראיתי אבות, אמהות, ראיתי כלבים, גני משחקים, צל, שמיים, ילדים, אופניים, מרפסות ודשא.
כמה דברים צריכים לקרות לי בחיים, ואני כותב את זה שוב ושוב.
הדברים הכי חשובים לי בחיים עכשיו, והסדר שלהם לא משנה הוא:
לעזוב את הבית ולמצוא לי מקום. הייתי שמח לו יכולתי לחיות לבדי אבל שותף/ה גם יתקבל. 400 דולר יש לי. מישהו מחפש?
לבנות לי אתר חדש שאוכל ליהנות ממנו כי
אני רוצה לשווק את עצמי בחו"ל, כי הארץ קטנה ואני מתאים יותר לעולם הגדול.
לחסוך ולקנות לי עוד מצלמה. כבר יש לי חמישית מהסכום. רק נותר לסגור אותו ולחדש כל חודש.
תחילת קריירה מקבילה- יש שם משהו- נדרשים תעוזה ואינטליגנציה רגשית.
עד כאן בנושא הזה.

עכשיו, כל פעם שאני מספר למישהי או למישהו מה אני רוצה בבחורה הם אומרים לי "יש לך סטנדרטים גבוהים", כמו מתריסים כלפיי.
אז אני אומר להם "מה, שתהיה חכמה ועם אינטליגנציה רגשית? נכון, הסטנדרטים שלי באמת גבוהים".