| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 1/2007
קלישאות
אתמול באימון בסמינר כסף הבחנו כמה קלישאות יש לנו בחיים בנוגע לכסף. המנחה ביקשה לזרוק לחלל את כל הקלישאות שאנחנו מכירים וכולן נרשמו על הלוח.
קלישאה לפי ויקיפדיה היא ביטוי שבלוני, נבוב, שמרבים להשתמש בו בשפה המדוברת אך אינו מוסיף דבר למידע שבטקסט. מה שאני רוצה לומר בעצם זה שקלישאה אינה אמת. היא אולי נותנת חומר למחשבה, אולי מעמתת, אולי מאמתת, אבל היא אינה אמת בהכרח.
הביטוי "אין שכל אין דאגות" הוא קלישאה. אנחנו רוצים לחשוב שזה באמת ככה, אבל זה לא בהכרח ככה. אבל למרות זאת, אנחנו מתייחסים לקלישאות, בעיקר אם הן על כסף (או אהבה) כאילו הן אמיתיות לאמיתן.
האימון של אתמול הפריך את זה. איך? ע"י הצפה של הרבה קלישאות ורשימתן במחברת. זה פשוט הצליח.
כסף- בא בקלות הולך בקלות. צריך לחסור לירה לבנה ליום שחור. בעל המאה הוא בעל הדעה. כשאין כסף אהבה בורחת. כסף נדבק לכסף. דין פרוטה כדין מאה. מי שלא מרים עשר אגורות לא שווה עשר אגורות. כסף לעשירים אהבה לעניים. כשהכסף מדבר אנשים מקשיבים. כסף מסובב את העולם. בריאות בלי כסף זה חצי מחלה. זמן זה כסף. כסף יעוור עיני צדיקים. אם לבכות עדיף במרצדס.
די בטוח שעל חלק מהדברים אתם בטח אומרים- "אבל זה ככה, זה נכון". ואני אומר- לא. במשפטי הקלישאות האלה אין אמת. הם לא אמת. הם נקודת מבט. הם הקשרים שאנשים חיים מתוכם. הם בטח לא אמת. הקשרים שאנשים חיים מתוכם.
במקרה- חיפש מישהו בגוגל משפטי חוכמה של נלסון מנדלה והגיע לבלוג שלי, ולא סתם. מסתבר שחיברתי פוסט על זה, בדיוק לפני שנתיים. מעניינת היא דווקא כותרת הפוסט : אמיתיות או בדויות. הן אמיתיות. כל כך דומה לקלישאות.
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
