| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 1/2007
איזה יום (גשום)
בהחלט היה לי יום טוב ומעניין היום.
הוא התחיל בעצם אתמול בלילה, בשלוש בלילה הלכתי להתקלח. זה היה הקומפלישן, או לפחות חלק מהקומפלישן עליו דיברתי בפוסט הקודם.
אחרי שלוש שעות שינה קמתי קצת אחרי שש כדי לצאת מהבית בשבע. רענן ועירני ונסעתי לצלם את אחד מבאי ועדת וינוגרד.
כמובן הייתי ראשון במקום, הוצאתי את המצלמה מהאופנוע כשפתאום נעצרה מכונית שרד לבנה ממש מולי בה ישב האלוף.
התמזל מזלי. אני יחידי בזירה, מקדים בחכמה- לא יכול להיות יותר טוב מזה. האלוף הקדים ב-40 דקות את ההגעה שלו לועדה ולי מגיעות התמונות (ומחיאות הכפיים, כי תושיה זה כאן). שתי דקות אחר כך הגיע צלם הארץ, התבאס מהאיחור והזמין אותי לשבת במכוניתו ולשלוח את התמונות. קיבלתי את ההזמנה, תמיד טוב ליצור יחסים חמים עם עמיתים למקצוע. זה חוזר אליך בסיבוב.
לשמחתי ניגש אלי מאבטח אחד לבקש תעודות ואני עוד אמרתי לו שזהו ואני הולך התחלנו לדבר על צילום, אמר שהוא מתעניין, דיברנו קצת על פרנסה ואז הגיעה ממנו שאלה לגבי העתיד שלי. אמרתי קואוצ'ינג ואמירת "וואלה" גדולה יצאה לו מהפה.
הוא כנראה רוצה להפגיש אותי עם אישתו (טפו טפו טפו מלח מים מלח מים שום בצל שום בצל), היא מחפשת ומתעניינת בתחום הזה ולי יש מה לומר.
משם רצתי לבית המשפט, יותר משעתיים חיכיתי שם, מתזז מאולם משפט אחד למשנהו עד שסוף סוף הגיעו העצורים. כבר רציתי ללכת. צילום של אלוף אודי אדם זה לא משהו שרציתי לפספס, בעיקר שדווקא אליו הרגשתי קרוב במלחמה, צילמתי אותו החל מ12 ביולי יום החטיפה ועד יום סיום הלחימה, אולי החייל שהכי צולם על ידי. הוא הגיע על אזרחי כמובן, והיה גבוה וצנוע כהרגלו.
ירד עלי גשם.
בגשם שוב עליתי על האופנוע ושוב שמתי פעמיי אל בית המשפט, עוד שעת עבודה שם ויצאתי לפגוש את אמא לארוחת צהריים, חומוס במסעדה ערבית, הו, למה לא!
שבתי הביתה, שוב בגשם, כולו ספוג מים, צבע הכפפות נספג בעורי, התיישבתי לנוח במיטה מול המחשב.
שעה וחצי אחר כך
טלפון.
יוזף, אתה פנוי נכון? יש לך טוסטוס נכון? אז בוא תיסע למחלף חולות, התהפכה שם משאית.
הנסיעה לשם היתה מגניבה. הדרך חזרה קצת לא.
את התמונות פרקתי אי שם בכניסה ליבנה. כבר ירד גשם, לא יכולתי סתם לפתוח את המחשב על האופנוע, הייתי חייב קורת גג.
נכנסתי לסופר אלונית גדולה שנמצאת במקום. הייתי אחרי התקף לב. משום מה, אחרי שצילמתי, המצלמה שלי אמרה לי שהקבצים בלתי קריאים. חטפתי הלם. הכרטיס הזה בן פחות מחודש, מה, המצלמה שלי הורגת כרטיסים?
הורדתי את התמונות וראיתי כי טוב. שלחתי כמה תמונות יפות ואז התחיל הגשם הגדול.
מה יכולתי לעשות?
עליתי על האופנוע, וכל הדרך, שלושים ומשהו קילומטר עד הבית נסעתי בגשם מבול במהירות שנעה בין 60 ל75 קמ"ש כל הדרך.
אפשר לומר שפחדתי ממש. אפשר גם לומר שלרכב בגשם זו סדרת הישרדות בפני עצמה.
והו, מסתבר שאני יוצא לצלם עכשיו עוד משהו, תחזיקו חזק.
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
