| 2/2007
על יחסים, צרפתיות ומצפנים פנימיים
קיבלתי מכתב מהצרפתיה שלי שהייתי עושה לה ילדים לנצח ושהיא מתעלה על כל אישה בעולם הזה בערך ביופיה ובאינטלקט שלה למרות שכבר הצלחתי לתהות על קנקנה בפעם האחרונה שראיתי אותה בשנה שעברה. אם עשיתי קריירה מלראות קירות אצל אנשים, בהחלט ראיתי את אחד הקירות שלה אז בביקור. זה מחסום שכזה שהדעת לא יכולה לעבור, ולא משנה מה, זה כאילו אתם הופכים לעכברים בתוך כלוב ורצים על גלגל הריצה שלכם, לשום מקום. כך נראה קיר. הוא מחסום שעושה לכם לרוץ במקום.
בכל מקרה, היא שלחה לי מייל אחרי הרבה זמן ובעקבות מייל שלי אליה, וסיפרה לי שהיא היתה עם בחור במשך כמה חודשים, ושהיא לא אהבה אותו, ושאז הם יצאו למלון באזור יפהפה, מן הסתם בצרפת, והוא אהיה נהדר אליה, והיא, מרוב שהיה נהדר, לא נפרדה ממנו למרות הכל, ואז כשהם חזרו הוא נפרד ממנה בטענה שאינו אוהב אותה.
השורה התחתונה היתה שהיא שבורה ודואבת מרוב הפרידה.
ואילו אצלי, מדהים אותי, שאנשים שיודעים שהם לא נמצאים במערכת יחסים שנכונה להם, ושמפחדים לחתוך, ברגע שנפרדים מהם, הם נשברים כאילו זה אומר עליהם משהו וכאילו הם לא רצו בזה מלכתחילה. הרי זה חוסר אותנטיות בצורה הטהורה ביותר.
בראייתי, הרי אין דבר טוב מזה.
מדהים בעיני שאנשים, גם אם הם יודעים שהתוצאה הרצויה היא פרידה, חייבים להחזיק במושכות, ואולי זו מהות האכזבה- אי ההחזקה במושכות. שישמחו על התוצאה אני אומר. אבל לא, הם חייבים לסבול, כי נפרדו מהם, כאילו רצה אצלם במוח איזו תוכנה, ואמנם רצה אצלם במוח תוכנה, והיא לא מעצימה את החוויה שלהם.
אני אחד שקשה לו להפרד. ולמרות זאת, אני נפרד ומקל על עצמי את התחושה הקשה בכך שאני אומר לעצמי לשמור ולעשות את זה "בקור רוח", ממש במילים האלה. והנה במקרה, ביום קבלת המייל מהצרפתיה נפרדה ממני בחורה יקרה שלבטח נשאר בקשר אבל לא התאמנו כזוג. היא נפרדה ממני והאהבה המשיכה להתקיים למרות זאת, ו-זה לא התאים.
שמחתי. הרי זה מה שגם אני רציתי, אז מה זה משנה מי נפרד ממי, התוצאה היא אותה תוצאה, עלינו רק ללמוד לקבל את זה. ובכלל, אחד הדברים שאני רואה שחסרים לאנשים, מהכרות עם אנשים בחיי ומקריאה מרובה של בלוגים, זה שהם לא לומדים להשלים עם מציאויות חדשות, הם לא מסיקים מסקנות קונסטרוקטיביות, שמגדלות אותם, שמחזקות אותם. המון פעמים זה נשאר ברמת הדימוי העצמי השטחי, בלי להבין את המנגנון שלהם כבני אדם, בלי לנסות להשריש ולהפוך את ההתרחשות שזה אך קרתה לתובנה מגדלת כמזון ללב ולנפש. יש מה ללמוד. צריך רק לנווט את זה בכיוון.
זה היה הפוסט ה-2000 שלי.
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
