| 2/2007
34 והשדרה התשיעית
לקראת הסוף כבר יצאתי היום פעמיים מהבית.
בבוקר הלכתי לחפש לי נעליים. לא מצאתי. "כל הזין במידה 14", שלחתי היום סמס. מידה 14, אם אתן שואלות, זה מידה 48 בשפת הקודש, עכשיו לכו תבינו את זה, פאקינג ניו יורק.
בכל אופן, הלכתי, חיפשתי, רצתי, חזרתי הלכתי ושבתי הביתה לטפל בילדים.
עכשיו, כשזה נגמר הלכתי שוב. הפעם הקניות שלי לא הצטמצמו לנעליים. בחנות כלבו ענקית של שלוש קומות מצאתי לי בגדים חדשים אהובים, כולם בסייל. סריג פשתן מהמם בירוק. סריג דק מצמר, כמו סוודר רק פחות. סוודר בצבע כחלחל ירוק שלא האמנתי שאלבש של קלווין קליין כפרעליו, ווסט!, שכבר שנים חיפשתי כמוהו ועלה לי רק 17 דולר ow yeh.
משם עליתי קצת לרחוב 34 והשדרה התשיעית. חנות הצילום אליה כל כך רציתי להגיע היתה כבר במרחק צעידה. סגור.
בואסתי, אבל רק לרגע. כל הדרך לשם, שהתחילה מהמדיסון סקוור גארדן היתה במגמת "סוף סוף קצת גודל אמריקאי", אמרתי לעצמי בעודי מסתכל על הצבעוניות של רחוב 34, את כל הפאסון של כל הניאונים, והתנועה הרבה על הכביש... 34 דומה במקצת ל- 42 בקטע הזה... אז אמרתי לעצמי "נלך לסרט", אבל הסרט החדש של ניקולאס קייג' הוא PG13, שזה אומר שזה לילדים בני 14 בערך והסרט הבא אחריו היה שעתיים אחר כך ולא התכוונתי להשאר שם רגע אחד מיותר. אז נכנסתי חזרה למדיסון סקוור, לקיוסק, והו, שם עשיתי את הקניות שלי. לא ממתקים לא. שני מגזיני צילום ואחד עיתון אופנה שאף פעם לא ראיתי, יותר נכון מגזין, iD.
הביתה אני חוזר עם ז'קט, כובעים, סוודרים, וסט, בושם, ספרים ושבעה תקליטורי דיוידי. יאללה. הביתה כבר... אוטוטו.
אני אצלם את הבגדים, יהיה לפוסט הבא או זה שאחריו.
מי שלא מוחה כפיים בן זונה.
(לנסיכה, לפוסי, לאנה, ואילנה, ובובה, לדי, ולנון סטופ, ולכאב ראש, וללוול, ולסנדלים, ולטרמינל ואחרונה- לנורמה)
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
