המזוודה מוכנה לשוב ארצה יחד איתי. אני מגיע עם הרבה יותר דברים ממה שהגעתי לכאן. אני מגיע עם מתנות לשתי רקות ולצלמת אחת, אני מגיע עם מגזיני אופנה, מגזיני צילום ועם כמה ספרים, אחד של מייקל ג'ורדן. גם מצאתי נעליים. רוקפורט. מצאתי בסייל את אלה שזממתי עליהן מלכתחילה אך לא היו במידתי. לא נעליים זקנות ולא נעלי ספורט. סוג של קרוס טריינינג. אני מגיע עם ספר צילומימסך של אתרים באינטרנט. שם יצמח האתר החדש שלי.
אני חוזר עם עונה שלמה של הדור הבא, אני חוזר עם דוידוב.

מחר אני לוקח את הילד לגן פעם אחרונה. 50 אחוז שהיא תתן לי לתת לה את המייל שלי. 50 אחוז שלא. אני אלך על ה50 אחוז האלה גם אם אקבל לא.

היום בסאבווי הבנתי שכדאי לי להיות נוכח. ממש ער. הערתי את עצמי.הבנתי שבשעה הזו ביום המחרת כבר לא אהיה שם, ואחזור למולדתי, זו שאוכלת יושביה, זו של הצ'חצ'חים והפרחות, אלה שלא מאמינות בגברים, הפוליטיקאים המסריחים והאוטובוסים הארוכים. אני גם אחזור לחיים שלי, לאופנוע... הנה הלילה האחרון שלי פה, התחיל לרדת שלג. נגמר לפני שהגעתי, מתחיל שוב עם צאתי. פעם ראשונה שאני רואה שלג יורד, המחזה יפה, גם הפתיתים. המצלמה שלי תפסה אותו בחשיפה ארוכה ארוכה. אהבה.
פה, בפעם הראשונה אחרי שנים, אולי מעולם לא, קלטתי מה זה שפיות. הייתי בשפיות.

עכשיו חצות.
שפיות אחרונה.
שבר בהכרה. 
רגוע, עייף וחרמן,
אני הולך.
לישון.