היום בעבודה היה לי זמן לחשוב. חשבתי על החיים שלי וחשבתי על הבלוג שלי.
על הבלוג שלי חשבתי שאני מפרסם בו הרבה זבל. אמנם יש פה קוראות אינטיליגנטיות וזה יופי לי, אבל לפחות חלק ממה שאני מפרסם הוא זבל. טוב, לכל אחד יש זבל.
שנית, חשבתי על החיים שלי. יש לי פחד מהעתיד. מה העתיד? אני פוחד לא להצליח. אני רוצה להיות מאמן. אני רוצה לאמן אנשים וקבוצות ואני רוצה לעשות מזה כסף.
אני פוחד שבסוף אעשה משהו אחר.
אני רואה שמה שעוצר אותי זה שאני לא עושה את מה שנדרש. בלי סיפורים בלי כלום- אני פשוט לא עושה מה שנדרש, והנה ראיתי אתמול את רונה קיינן, היא ילדה בת 25, שבמקום לשבת לשולחן גלי צהל הלכה ללמד את עצמה לנגן ולהופיע ולהשיג לעצמה קשרים. ברמה כזאת שהנה עוד 5 ימים המונה בישרא הולך להשתנות ל-24 והנה אנשים בגילי, יש כאלה שכבר מצליחים וכדומה.
אבל אני סוטה מהעיקר.
אני לא עושה מה שנדרש, והזמן עובר. מה שאני צריך להיות עסוק בו כעת זה שני דברים- אחד מהם זה הלימודים, והשני זה חיפוש, חיפוש של אנשים, אנשים שיחברו אותי למקצוע.
היום דיברתי בטלפון עם ידידה שלי. היא אמרה לי שמתחילה לה תקופת הבחינות ושהיא הולכת להצליח בה, כמו אומרת, אני הולכת להשקיע. אני בכלל לא עושה לעצמי את השיחות האלה. בשבילי אני הולך לעשות מבחן וזהו. אני בכלל לא בראש של להצליח או לא. המבחן אצלי הוא מבחן נקודה, אין לי שום שיחת מוטיבציה ועידוד לגביה, המבחן בעיני הוא חסר משמעות והציון גם. אני אקבל כמה שאקבל וזהו, ואם אכשל אעשה אותו שוב וכדאי שלא.
כך זה גם לגביי העתיד שלי- אבל יותר. עד עכשיו, מאז שאני מכיר אתכם, לא עשיתי פעולה אחת למען הקידום של העתיד שלי שהמצאתי לעצמי בתור חזון ושהנחה אותי בבחירת מסלול הלימודים שלי. שום דבר. כרגע אני רק מדבר.
וזה מזכיר לי נקודת ציון נוספת בחיים שלי- כשהייתי כדורסלן. (אתמול בהופעה של רונה ראיתי בחור גבוה, זיהיתי אותו מהקאנטרי, אבל גם זיהיתי אותו ממשחק כדורסל אחד ששמרתי אותו כשהייתי בנבחרת בתיכון- הוא בנבחרת ישראל בכדורסל. לא שזה מעמיד לי או עושה לי רגשי נחיתות)- העניין עם הכדורסל היה שיום אחד קלטתי שהשיחה של המאמנים בקשר אלי היא שאני פוטנציאל לא ממומש. וזה אולי סיפור החיים שלי. למרות שאני לא רוצה לחתום על זה כי כבר הגעתי להישגים בחיים שלי ואני ידוע כמקדם עניינים.
בכל אופן, הקשר לבלוג הוא זה שהבלוג הוא עלי ולא על השיט שלי, וחלק ממני זה הפחדים שלי, כמו גם הביקורתיות שלי.
זה נגמר ללא פאנץ' ליין.