|
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 6/2004
שוב הכל מתחבר כבר שבועיים אני בצבא. מחרתיים יש לי יומולדת. מחר יש לי מבחן ראשון וביום ראשון יש לי מבחן שני. למבחן הראשון כמעט סיימתי. למבחן השני עוד לא התחלתי. להיות ביחידה שלי זה דבר מיוחד. שמתי לב לזה אתמול. אני לא עושה שם כלום. אתמול ראיתי שני משחקי כדורגל, באמצע השני כבר התייאשתי למרות חמש סיבות טובות להישאר בו. הזמן כאילו עוצר שם מלכת. כל החיילים והחיילות הם צעירים מאד, אתם יודעים, בגיל צבא, ובראשית ההתלבטות במה לעשות אחרי הצבא, מה ללמוד ומה מעניין. לפני כמה ימים הסעתי קצינה ששקלה אם היא נשארת בצבא או לא. דיברנו על היות חיים אמיתיים בחוץ ולכך שהצבא הוא לא אמיתי למרות שיש שם עניין. הזכרתי לה נשכחות שגם לפני שמונה חודשים הסעתי אותה ודיברנו על אותם נושאים. היא היתה בשוק. תיראו איך הזמן עובר כשחושבים מחשבות. מדכא אותי לעשות צבא בשביל הכסף הקל שבזה. אני לא רוצה לעשות יותר כסף קל. זה מנציח אותי עני בעיני עצמי, אני לא אוהב את זה, אבל כולם שם כאלה, כולם אנשים רגילים וגם אני, אדם תבנית נוף מולדתו. חטפתי אתמול קנס מהמשטרה, פניתי שמאלה בניגוד לתמרור, רק כדי ליפול לידיו של שוטר שיתן לי 500 שקל קנס אלהים יודע. זה הוריד לי את כל החשק מלנהוג. אבל בצבא אני נוהג, אז אתמול בלילה, שלא כהרגלי, נסעתי במהירות ממוצעת של 90, מהעיר הלבנה לעיר הצרפתיה. זה לא היה נורא, רק היה שם שקט, ונזכרתי בעברי הרחוק. איך הכל מתחבר.
| |
|