כיף לקום בשקט. אחרי הרבה שעות שינה ואין אדם מסביבי, מצב כזה של שקט רטט כזה שמאפשר לי להיות עם המחשבות של עצמי, אני עם עצמי לעצמי, שקט.

מחשבות שעוברות לי בראש מדברות על נשים. אחת בפנמה, אחת בניו יורק, אחת בפריז, שלא על פי סדר חשיבותן. אני חושב על בתים לעבור אליהם וחסכונות להכניס אליהם, על עבודות לבצע כמו צילום ויחסים עם אנשים, כן גם זה.

בחודש הבא יש לי יום הולדת. שנתי ה- 27 תכף עוברת, מיד תתחיל זו ה- 28. מצחיק שיום הולדת מסמן את סופה של השנה הנחגגת ולא את הולדתה, הולדתו של האדם, אבל ככה זה. בקאונטר כתוב שאני בכלל בן 26.

חברה אחרת מדברת איתי ברבים. ברבים היא מדברת איתי. נעשה משהו שונה השנה, נזמין כל מיני אנשים, נכין אוכל אחר, נעשה את זה אחרת. ברבים היא מדברת איתי פתאום, לא יודעת את ההקשר הכל כך מקודש שיש לי עם עצמי, שימי הולדת אני חוגג לעצמי רק עם האנשים שהכי קרובים לי באותה עת, כאלה שעם כל אחד ואחת מהם אני אשמח לבלות ערב, שכל אחד ואחת מהם הוא לי אדם קרוב כזה, בלא העמדות פנים, ובקירבה, גם אם ההכרות היא קצרה, כמו אצלי עם הסקס, כך גם ביחסים, ככה זה אצלי בַּיום הולדת שלי.

אחד השעשועים שלי זה לבנות לי את רשימת המוזמנים. זה עיסוק משעשע כי זה גם זמן של חשבון נפש, זמן שבו אני רושם שמות ומסתכל על כל אחד ואחד מהם ומסתכל על איפה אני ומה אני לגביהם. מי אמר שאין לי טקסים בחיי?
אולי גם הקטנים יהיו כבר ביום הולדת שלי, יהיה לי הכי שמח אם אחותי תבוא איתם להשוויץ בהם J.

עשר בבוקר. טיים טו אנגייג'.