3:25 PM תגיד, שאלה אפשר?
me: כן
מאיה: כמה זמן לוקח לך להתאהב באדם שאתה יוצא איתו?
איך יודעים שזה זה
me: לפעמים לוקח לי כמה דקות
מאיה: באמת?
me: פעם לקח לי חצי שנה. עם הראשונה שהיתה חברתי
מאיה: הו הא. הרבה זמן..
פשוט,
3:27 PM אני יוצאת עם מישהו וכיף לי איתו לאללה אבל
זה מרגיש כאילו אני לא מאוהבת. לא על ענן.
me: אני גם יוצא עם מישהי. אבל זה לא זה
ענן זה לא חובה
מאיה: מה לא זה? המישהי?
3:28 PM me: אני מסתכל על מה אני מקבל ומה יוצא ממני אליה ברמת מה חשוב לי בחיים
הענן נגמר בכל מקרה
הדבר שהכי הכי חשוב לי זה להיות דלוק לה על השכל
אם זה ככה נורא קל לי להתאהב בה
השכל והאינטליגנציה הרגשית
3:29 PM מאיה: הבנתי את הסוף, פחות את ההתחלה. מה יוצא ממך אליה?< כלומר?
3:30 PM me: אני מסתכל על-מי אני כשאני איתה
ו-מי אני כשאני לא איתה
מאיה: וזו שעכשיו איך אתה איתה ואיך בלעדיה?
me: זה מלמד אותי המון על אם זה נכון לי או לא
היא סקסית, אבל החשיבה שלה לא מפותחת
3:31 PM מספיק.
ואני לא מרגיש שהיא תורמת לי ברמה הרגשית
מאיה: ברמה הרגשית? כלומר
?
me: מזתומרת? מה לא מובן לך?
3:32 PM את לא יודעת מה זה לתרום למישהו ברמה הרגשית?
את לא יודעת מה זה?
מאיה: זה מאד מורכב. הכוונה שתפרט לי יותר למה אתה בדיוק מתכוון ברמה רגשית
3:33 PM מה הצורך
me: הצורך שלי?
הוא לא רלוונטי לך
מאיה: כן
me: רק שלך רלוונטי
מאיה: סתם מסקרן..
me: למה אני מקבל תחושה שאת במסע היכרות עם עצמך?
3:34 PM מאיה: זה נכון. אני במסע ויהיה לי חבל אם לא אהיה
חבל לי על מי שלא במסע
3:36 PM me: אוקי
מאיה: אז אם היא לא תורמת, למה אתה לא חותך? בשביל הסקס?
צורך אחר?
3:38 PM me: אז אנחנו נמשיך להיות בקשר בין אם נשכב או לא (עובדים יחד)
3:39 PM מאיה: הבנתי. אבל את מרגיש טוב עם זה או לכוד? אני שואלת כי הייתי במצב דומה
me: אני אחתוך.
אין לי מה לעשות שם באמת חוץ מלהעביר זמן
3:40 PM מאיה: צודק. אם זה לא זה והחלטת, אז זה סתם לבזבז זמן. אלא אם כן הסקס ממש טוב :-)
אבל ממש
3:41 PM me: את בתל אביב עכשיו?
מאיה: כן. עוד מעט יוצאת לעבוד
me: מלצרית ב?
3:42 PM מאיה: היום זו התלמדות שלי במקום חדש בגירף נודלס בר
me: רמת החייל?
מאיה: למה אתה שואל?
שלא תפתיע!
me: כן הא?
לא לבוא ככה סתם?
מאיה: לא מה פתאום!
me: ושאת לא תדעי שזה אני
3:43 PM את בטח תלבשי שחורים
תלכי אחרי מלצריות מנוסות
מאיה: אני אדע כי ראיתי תמונות שלך
me: שעברו מסניף אחר
את לא תזהי אותי, זה בסדר
מאיה: כן משהו כזה
השתנית?
me: אני תמיד משתנה
מאיה: זיקית
3:44 PM me: טוב, אני אצלם אותך בסתר עם איזה מצלמת טלפון או משהו
:)
מאיה: יה יה שמענו עליך..חח
me: מה את מתפלאה
הרי ידעתי שזה ברמת החייל לא?
מאיה: ילא אישרתי ולא הכחשתי
3:45 PM me: נכון. אבל אני יודע כעובדה שזו נפתחה לא מזמן.
קשה להכחיש
אבל בסדר
תישארי במדיניות העמימות שלך
זה "עובד" לישראל כבר 40 שנה....................
מאיה: בהצלחה עם הבחורינה מהעבודה (היא הבחורה מהעבודה)
ביי
איך יכולת להיות איתי, שאלתי אותה, ולבלוש אחריי עם שם בדוי, בזמן שאנחנו יחד, אחרי שהייתי בעדך, תמכתי בך, הייתי למענך, איך הסתרת את זה ממני?
"היה לי קראש עליך וזה מה שכל בחורה עם קראש היתה עושה...." היא העיזה להגיד לי וחשבה בתומה או שלא בתומה שכל אדם שיש לו קראש אוטומטית מאבד את הערכים האתיים שלו ופונה לדרך ההונאה ושזה טבעי ולגיטימי, ושזה קורה במחוזותינו אצל כל אחד, ושיותר מכך, אני צריך לקבל את זה בהבנה.
"פירצה קוראת לגנב" היא אמרה לי.
"פירצה?", שאלתי אותה, "יותר כמו דלת, ויותר לכיוון שער".
"ואני לגמרי במקום אחר, ומה אתה רוצה שאני אעשה, הנה, התנצלתי, אין עוד שום דבר שאני יכולה לעשות, יש לי חבר עכשיו ואני רק רוצה להניח את התקופה ההיא שהיתה לי מאד קשה בצד ולעבור הלאה"... אמרה והמשיכה, "אתה מוסיף פרשנות למה שאני אומרת, אתה לא צריך לחוש ככה (מרומה?), אתה יכול להסתכל על דברים מפרסקטיבה אחרת (כזו ניטרלית, שהתוצר שלה הוא בסופו של דבר נקיון כפיה של הנ"ל, כי הרי מה יש לעשות עם העבר שלנו אם לא לשים אותו בצד?!), הרי זה מה שמלמדים אותנו בפורום (שאני הכרתי לה והזמנתי אותה ושאיתי היא נרשמה)...". (אבל מה איתי?)
היא הכירה אותי ופתחה בלוג בשם בדוי. תוך כדי גם דיברה איתי, בשמה האמיתי ובשם הבדוי שלה. השם הבדוי שלה ניצל את היחס המיוחד שקיבל ממני כדי ללמוד איך אני מרגיש כלפי זו שהיא בעלת השם האמיתי. כמו בכל טלנובלה, הגיבורים מגלים את הרגשות והמחשבות כלפיהם רק דרך אגב או רק בעורמה. זה קרה גם איתי.
בנוגע לפורום, מאיה, לצטט דברים שלמדת לפני חצי שעה זו הקלות הבלתי נסבלת של הקיום. אמנם אני יודע מה עבר עליך שם, אני בטוח שזה פתח לך את המוח, כמו שזה קורה אצל אחרים גם כן, אבל לצטט משהו בלי להבין את ההקשר שלו, בלי שעוד הטמעת אותו במשך זמן רב בדם שלך ובדרך החשיבה שלך מעיד יותר על יהירותך, פזיזותך, על זה שלא קלטת באמת שום דבר ממה שלמדת שם ועל זה שיותר חשוב לך להתגונן מאשר להיות שם בשביל האחר ולהבין שפגעת באמונו בך בצורה אנושה.
התנצלות ראויה אינה דבר שזורקים על הבנאדם רק כדי להיפטר ממנו ומהמצב הלא נוח שהכנסת את עצמך אליו. היא כזו שבאה ממקום שבו ראית מה עשית, ראית מה קרה בעקבות זה ושאת מבינה שאת אחראית (בדיוק
כפי שזה כתוב כאן) לכל זה.
אחראית, לא אשמה. אני ביקשתי ממך להבין ולממש את האחריות שלך למה שקרה, ומהמקום ההוא להתנצל. את לקחת את הצד האשם והגבת ממנו, מחוסר נוחות, מזה שחשפתי את ערוותך, ממש כמו שחשפתי את חיי בפניך, ביודעין ושלא ביודעין.
לעשות את הפורום ואז לזרוק ולהקיא אותו על אנשים אחרים זו הרמה הרדודה והשטחית ביותר שיש בטכנולוגיה הזו. אני לא מאשים אותך בכלום, אני רק אומר לך ששם את נמצאת בהבנה שלך. לא כי אני יודע ושופט את איפה את באמת נמצאת, אלא כי ההתנהגות שלך מעידה על המקום שלך ועל התפיסה שלך, ככה, בפשטות. הנדסה הפוכה קוראים לזה. פשוט מסתכלים על המוצר המוגמר ומסיקים מסקנות פשוטות.
לא רצתה שאספר לה בטלפון מה כתבה לי בשם בדוי יום אחרי יום הולדתה בו נכחתי כדי לגלות במירמה מה חשבתי עליה באמת. לא רצתה כי ידעה שזה יביך אותה, או אולי כדי שלא תתבייש. אבל כבר אמרתי
בעבר שאני שקוף, ושלא אתן לאף אדם להשתמש בידע הנמצא כאן בבלוג כנגדי. ומעבר לזה, למה לא להתבייש, הרי כולנו אומרים שאבדה הבושה, ורק עכשיו אנחנו מבינים שלבושה יש תפקיד בחיינו ושעלינו לגדל את הבושה בחזרה.
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
