זה קטע של שנאה.
עכשיו אני כבר ממש שונא אותה. היא לא מפסיקה לנקות. אני לא יודע אם היא ממש חושבת על מה שהיא עושה אבל לנקות היא לא מפסיקה, והו אני שונא אותה עכשיו, אני לא יכול להסתכל עליה אפילו, היא פשוט לא מפסיקה. מילא פעם, כשהיא היתה עוד מעשנת, היא היתה עושה הפסקות לסיגריה, אני שונא את המונח הזה, עכשיו היא אפילו לא מפסיקה, כלים, רצפה, מטבח, אמבטיה, שירותים, סלוון, חדרים, חדרים, חדרים, מרפסת, והיא לא מפסיקה. היא לא מנסה אפילו לגרום לי להיות השותף שלה, היא רק גוערת, גוערת זו מילה מגעילה, יש בה גוער, שזה כמו גועל, ונוער, וזוהר והכל שיט אחד גדול.

כן, היא גם לא מפסיקה לבשל, אפרופו כל הקניות שלה, מבשלת, אחוזת אמוק האשה הזו ואני לא סובל אותה בכלל עכשיו, וכשאני לא סובל אותה, כשאני שונא אותה, אני שונא אותי ולא סובל אותי, כי ככה זה, כשלא אוהבים את ההורים לא אוהבים את העצמי, ואז אין סיכוי בעולם, אין סיכוי לאהבה, כי האמא היא הראשונה וכשאין אמי לי, אין אני לי.