קיבלתי את החבילה שלי פתוחה.
אולי בדואר חשבו שאם על האריזה כתוב "שביר", שווה לפתוח את זה.
התחלתי להתכתב באימייל עם היחצן שביקש שאכתוב על המוצר שלו, טבעת רטט.
אחרי כמה ימים מיום ההידברות הוא שב אלי במייל ושאל מה קורה עם הפוסט כאילו אני חייב פה איזה זיון לפרוטוקול, אז אמרתי לו: "זיון זה לא תכנית כבקשתך, ואתה לא באמת מצפה שאני אשתף אותך בלוח הזמנים שלי, נכון?"
"תתפלא, כבר היו כאלה ששיתפו אותי", התפאר.
אז אתמול זה קרה.
הדף המצורף לחבילה, כולל זה שצורף לי במייל לא דיבר בכלל על זה שצריך מספריים כשבאים לפתוח את טבעת השגל הזו. עד שפתחתי את החבילה שארוזה הרמטית יותר מתחבושת אישית משופצרת באינפוזיה, כבר צנח לו הזלזל שנזקק אחר כך לטיפול עשרת אלפים כדי שישוב לסורו.
מהר מאד ויתרנו על הטבעת במתכונתה הקלאסית ועברתי לעשות עבודת יד לגברת עת השתמשתי בטבעת השגל כויברטור לעניים.
אני, כאחד שיודע שנשים אוהבות את מלאכת ידו (זה לא פוסט לצנועים פה) העברתי את המרטטן בכל המקומות הנכונים, הן בפנים והן בחוץ, אך בשלב כלשהו פשוט השארתי אותו בפנים, "אפשר להסתדר בלעדיי" אמרתי לעצמי, קמתי מהמשגל והלכתי לשירותים.
כשחזרתי הוא עדיין היה בתוכה. "אני לא מצליחה להוציא אותו וכבר משעמם לי איתו", היא התבכיינה בחיוך.
הכנסתי שוב את ידי לשם ושלפתי אותו החוצה, עטפתי אותו בטישיו וזרקתי.
"אלמנט הומוריסטי זה היה", הסכמנו שנינו, "אלמנט הומוריסטי".
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
