המאמר על בורג בשבעה ימים השפיע עלי.

הייתי היום 9 שעות בעבודה והייתי לבד, והעבודה לא היתה קשה מידי, אבל העיקר היתה.

יצא שיכולתי לקרוא במשמרת את עיתוני סוף השבוע, בהפסקות.
בורג וחשבון הנפש הפוליטי שלו, אסד הנעל, השב"כ המפחד מיהודים וגם בן לאדן על הכסא של פרויד.
לבטח פרויד ובורג היו הכי מעניינים.
קודם כל כי פסיכואנליזה מעניינת אותי ושנית, כי העזיבה של בורג, ואיך הוא הגיע אליה היתה מרתקת וקוראת להסקת מסקנות אישיות.
מה שהבנתי היה שאנשים צריכים לעשות רציונליזציה, אז הם מתחילים לראות גם את הצד השני, זה המתאבד. אני, כמו ברק, גם אמרתי שהייתי הולך להילחם בישראל לו הייתי במצבם, אבל יש שם קאץ'- הראציונליזציה שאנחנו עושים לכיוון המתאבדים גורמת לנו, המערביים ה"נורמליים" לאבד את הקו האדום בין מה אסור ומה מותר, כי אנחנו בצורה עקיפה ישירה בוגקים ומזדהים לפעמים עם המתאבדים (שבסך הכל שונאים את אבא ואמא שלהם), ואז כשאנחנו מבינים את ההתאבדות, היא הופכת בעינינולפחות נוראה- באמת- פחות נוראה, כי אנחנו מסוגלים להסתכל דרך העיינים שלו, כי אנחנו חיפשנו רציונליזציה. אז בזה שאנחנו מבינים, אנחנו גם נהיים פגיעים- אזי, כל מה שחשבנו שהוא unthinkable הופך להיות thinkable.

בהפוכה.