אמצע הלילה מאוחר.  
אני יושב ספון בפינה קטנטנה בביתי החדש בו נמצא גל קטן של אינטנט מהשכנים.  
אני שומר עליו כמו ששומרים על אור נר קטן בלב סערה. ספון ספון.
לילה, כולם ישנים, אבל בעצם לא כולם.
 אני מקבל הודעות סמס.
 פרצי שמחה.
 אני לבד.
 
מסביבי יש את מה שקוראים לו מעתה הבית.  י
יום ההולדת מלפני חודש מתקרב בצעדים גדולים ואיתו גם כמות האנשים שיבואו. כמות חסרת תקדים, שאני לא יודע אם לשמוח או לחשוש ממנה. אני בחוסר ודאות. לא כך ראיתי את זה בין שתי רקותיי, אבל בדיוק כך ראיתי את זה, באין ודאות. ראיתי אותה כבר אז. 

הייתי אז בן 21 ושלושת רבעי, אולי בן 22 מי זוכר, ארבעה חודשים של עבודה מאומצת של עבודה על חזון וראיתי מה קורה בגיל 27. 
אם לא היה לי את הבלוג הזה היה לי קשה להאמין שאצליח לדייק כל כך בחזיית העתיד שלי כמו שהצלחתי, אבל הבלוג הוא עדי, כתבתי דברים, זה מתועד.  

 

אפשר ללמוד מזה כמה דברים חשובים:  
1- שווה להשקיע בתכנון העתיד. איך? זה דורש הרבה מחשבה, לעמוד מול קיר של כלוםness ולפתוח את העיניים חזק. 
 לא עשיתי תכנון לפרטים. הסתכלתי על איפה אני הולך להיות, איפה בחיים ובאיזה מצב. האמת שלרגעים קצרים בחודש דצמבר 1997, בגיל 17 וחצי עשיתי סשן של חצי שעה(אולי זה היה שעתיים?) של הסתכלות שנה קדימה, 5 שנים קדימה, 10 שנים קדימה ו50 שנה קדימה. אחד הדברים הכי קשים שהייתי צריך לחשוב עליהם מימיי, ועוד בטח כשהייתי נער. אבל גם זה כתוב, עוד יש לי את המחברת מאז, שווה לבדוק מה כתוב שם.  

 

2- שווה לי לעשות עכשיו חושבין מחדש, להמציא את עצמי שוב, או אולי מהתחלה. אני כבר לא בנקודת ההתחלה. אולי אני יכול להבין איפה אהיה עוד חמש שנים. מה יקרה אחרי שאגיע לאן שרציתי להגיע. מה עוד אני רוצה בחיי. כל אלה הן שאלות ממש טובות.
 צריך מוזה? לא, זמן מחשבה. והנה, יצרתי לי מקום, עם סקס, עם נוכחות, עם אלמנט. יש לי מקום לעצמי. 

3- במחשבות על עתיד צריך לוותר על הרצון להגיע לאנשהו, על הרצון להיות במקום אחר במחשבה, רק החתירה חשובה, חשוב לחתור, לחתור להגיע, להזיז את הגלגלים. חשוב מאד. זה עניין של לעצום את העיניים ולהסתכל. הרבה לבן, הרבה שחור, הרבה כלום והרבה מהכל. ואתם עוצמים את העיניים ורואים. ואולי יקח לכם הרבה זמן. ורק אימון בלהסתכל ובחתירה יביא אתכם. אבל זה עובד. זה ממש עובד.
 
 

 

 ולפינת החמדה: ליתוס כותבת מצוין- תעשו מנוי