פגשתי אותה בתור למילגות
היא למדה איתי משפט
נראתה טוב מתמיד, ניגשה אלי להגיד לי היי, שאלתי אותה אם עשתה את המבחן, כן, אתה רוצה את השאלות?

כן בטח למה לא, טוב, אני הולכת לקחת את המבחן ביום ראשון או שני אז תתקשר אלי בשבוע הבא.

הערב איתה התחיל מזה שהיא נתנה לי את הטלפון שלה.
אוקיי אמרתי והמשכתי הלאה, ביקשתי ממנה שתשמור לי מקום, הלכתי להסתובב קצת.
אחרי הסתובבות חזרתי אליה, היא ישבה שם וחיכתה, הצעתי לה לקום ושנלך לכיוון האוכל הייתי רעב.

מפה לשם האוכל נפתח, תעמיס היא אמרה לי... זה היה נעים מה...

היא לא אכלה, אבל אני כן, למה אתה לא מעמיס, אני כמו ציפור אמרתי לה, וסיפרתי לה על הדיאטה שעשיתי בחודשים האחרונים, היא היתה בהלם מהיכולת, אבל הלם חי, לא הלם מת.

לא היה טעם לשבת, היא אמרה: נעשה מה שנוח לך, בלי חינחונים בלי פלרטטנות, מאד אהבתי את זה, היה שם המון חופש

לקחנו שתיה ועלינו לשבת במרפסת.

התחלנו לדבר, אני לא זוכר על מה, אבל כל אותו הזמןאו שאני מדבר או שהיא מדברת ושנינו בעיקר מקשיבים

היכולת שלה להקשיב, היכולת שלה להקשיב היתה פנומנלית, היא בגילי, ובעיינים שלה יש שקט ובטחון, שקט ובטחון, ומוח שאני בטוח שהוא גם חריף, יש לה ציונים מעולים, אבל חוצמזה, היא אוהבת להיות ביקורתית ומה שמדליק בה זה שהיא הולכת על דברים בלי שהיא יודעת מה מצפה לה.

סיפרתי לה על העתיד שאני מתכנן לעצמי, וגם סיפרתי לה על מה שקרה לי אתמול, אחרי זה הודיתי שהיא מפתיעה אותי כל רגע מחדש, כי היא מקשיבה ולא מתפרצת ומקשיבה ומקדמת את השיחה הלאה, היא אפילו התערבה איתי שהיא מאתמול תתאהב בי, אמרתי לה אין סיכוי, אבל היא התערבה איתי.

אמרתי לה שמאד יתאים לה להיות מאמנת, יועצת, מאבחנת בדרגה גבוהה ושאר הדברים שמתאימים גם לי, היא אמרה שהיא בדיוק עשתה איבחון מקצועי וזה מה שאמרו לה גם.

סיפרתי לה על כ"א, היא אמרה לי שגם היא חשבה על זה.

הפאקון היחידי שיכולתי למצוא בה זה שהיא קצת, אבל קצת פרפקציוניסטית.

זו היתה אחת.