נכנסתי הביתה אחרי שבלילה לא ישנתי בו.
הגעתי עמוס במעיל האופנוע, שקיות בגדים, ספרים חדשים שקניתי לעצמי, דיסק, צ'ק מהעבודה, כביסה נקייה, קסדה, מפצלים חשמליים ורצון לראות מה קורה הלאה.
אני אוהב את הבלוג הזה אהבה עזה. אני לא רוצה לעזוב אותו, למחוק ממנו או לגרום לו שריטה.
חשבתי בימים האחרונים לשנות לו את השם. לקחת את הנדסת המחשבה למקום אחר.
אבל איך אפשר, שאלתי את עצמי. היא נבנתה פה בין הדפים האלה אט אט, עת חקרתי מה זה אומר יחד איתכם.
כזה אני, ממהר להכתיר ואז נרגע, אני יודע, כבר למדתי את זה על עצמי.
אני שמח. אני אוהב להזדקן. על כל המשמעויות המשתמעות.
עם אמא אתמול והיום שוב נחשפו רגשותינו.
אמרתי לה שוב שאני אוהב אותה, ושוב היא הסתכלה בי בעיניים נרגשות ואמרה שגם היא.
הייתי היום בעבודה.
הלכתי לשם לקחת את הצ'ק ואת המתנה ליומולדת.
אתמול למדתי שיעור בהעמדת פנים ועל הפונקציה שהיא משמשת.
אתמול גם למדתי מה זה אומר כשאני חושף את הקלפים שלי ככה מול אדם שמעמיד פנים איתי. אמרו לי שזה הופך אותי למתרפס בעיניו בסופו של דבר ושזה מראה לו שאני רוצה איתו קשר למרות שאולי אני לא.
זה היה יפה. נכנסתי לעיניים שלה ונתתי לה לקחת אותי בְּשְבִילי הדיבור שלה. הבנתי.
לא אהבתי, אבל הבנתי.
נכנסתי הביתה אחרי שבלילה לא ישנתי בו.
רק מנורה אחת דלקה ונתנה לבית אור חם ואוהב, צהבהב כזה, של רוגע ומנוחה.
המחשבות שלי נעות על ציר עבודה, כסף, יחסים, אמונה, עתיד ואהבה.
רולוקוסטר זה אני.
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
