קצתי הבוקר עם כאב באוזן וכאב בטן.
יצאתי מהמיטה. הכרית החדשה שלי עושה פלאים, אני ישן מצויין ורוצה להמשיך לשון.
באתי לציון וראיתי שהמיילים ששלחתי אתמול בערב עם התמונות חזרו, 5 מגה חזרו.
החלטתי לאכול קורנפלקס עם שוקו. הבטן אותתה לי שממש לא כדאי. אז גמרתי לאכול את הקורנפלקס, כאב האוזן נעלם ואז הלכתי לשירותים. השארתי שם את כאב הבטן גם. אחרי זה שטפתי ידיים והכל נגמר.

 

בנות- אני מנומסת, לא צריך להגיד הכל.... אני אומרת כל מה שאני חושבת... אבל בנימוס.
מה זה ה..נימוס הזה? מאיפה הוא בא? למה לא להיות ישירים? ישירות?
כדי לא להתחייב, כדי לא להצטער, כדי לא לקחת סיכון מיותר, כל זה מאד מעניין.
בתחילה אני חייב לומר,אנטגוניזם, אבל אולי רק בגלל שאני לא יודע להיות כזה, אחרי זה כבר ראיתי למה זה יכול להיות טוב.

 

מרחב.
הנה קונספט מעניין. זה מדהים בכמה אילוצים ורעיונות ומחשבות אנו צריכים להתחשב כשאנו פוגשים בבנאדם. צריך שהוא יאהב אותנו, צריך להקשיב, צריך לומר את אשר על ליבנו אבל שלא יפול על אזניים ערלות, צריך להקשיב ללב שלנו, צריך לדבר, בכל זאת זו שיחה, צריך להקשיב, פעם שנייה, הפעם לדברים שלא נאמרים, אפשר גם להסתכל הצידה, לראות את הנוף, צריך לשמור על מחויבויות, צריך לתת מרחב, לא להיכנס עמוק מידי, ואם כבר נכנסים עמוק, צריך לעשות את זה בכבוד, יש לשים צנזורה, מתחשבים גם בנסיון העבר, כל זה קורה במוח, רק שארית אנחנו מוציאים דרך האויר החם שבפה.

 

צריך להחיל ללמוד. מבחן אחד, הרצאה אחת. מבחן חובה שאני גורר והרצאה אחת שהבטחתי לעשות על העבודה שהגשתי.
על אחד מהם הייתי מוותר. הייתי מוותר גם על השני.
אבל לא נורא, הגיע הזמן להתמודד עם המפלצות שבתוכי.

 

סיני, 11 באוגוסט, אחרי הכל , לפני האחרון, לא ביג דיל, אז  יגיע.
סיני, זה סוג של שם קוד. בסמיוטיקה קוראים לזה סימן, שמורכב ממסמן וממסומן, לא משנה, לא עלאה אתכם, הוא מכיל בתוכו דברים רבים.
סיני זה קודם כל חוף, ים, שוחה , אוכל ואנשים.
מה שצץ מתוך זה זה בדידות, חקירה, התעמקות, חופש, התמודדות, פנאי, כלום, הכל, מנוחה, ניקוי, שיזוף, סקס, ריגוש, השקטה, היאספות, התאחדות, שקט פנימי- בטחון עצמי