רווי זימה וחירמונים קטנים הולכים כאן, הבעלים נוגע במלצריות, נוגע

 מחבק ומנשק. הן כל כך תמימות, וגם טיפה לא. המקום, האנשים... אבל חזרתי להיות אנתרופולוג, מסתכל על אנשים.
אז זה חרא נחמד, אני לא אוהב את המקום אבל אני אוהב את העבודה. אני לא מתכופף בגחמות שלו, והוא בתמורה אוהב אותי יותר.

זה דור הוונאבי, ילדים באים, עם כובעי גנגסטרים והכל, עם הוויסקי, ואז כולם יורדים על עוגה וגלידה. דיסוננס.
בסוף גם דיברתי איתם, חיילים, אחד אומר לי שהוא לוחם, יושב בשכם. השני לוחם בקאנגו והשלישי בכלל לא התגייס.
זה בר מעניין. בנים לבד בנות לבד, אבל באמצע הערב או בסופו, הם חוברים יחד. זה סוג יפה ומעניין של יחסים. יהיה מעניין להסתכל עליו.
אני שומר שם לעצמי, מחייך במשורה, עושה את העבודה ועושה אותה טוב. אחת המלצריות יזמה איתי מגע, היא נעמדה לי בדרך באמצע שעברתי, ולא רצתה לתת לי לעבור, זה היה נעים, זה היה נחמד הפלירטוטון הזה. אחרי זה התחשק לי גם. כשאני עשיתי משהו דומה, היא צחקה והיה נחמד, אבל בפעם השנייה, או אז היא סירבה. הגשתי שעברתי גבול, שאיני רוצה אולי לעבור אותו.
מחר הוא רוצה שאבוא לבוש כמו ברמן. הוא רוצה לראות את הקעקוע שלי, הוא רוצה לראות את השרירים, הוא רוצה לראות את משולש הגבי שלי, יופי לי, גם ככה רציתי לבוא כך היום, אבל אני מרובע, אני קולט לאט לאט את העניין. הסקס מוכר, לפחות לַזיין בריבוע שהוא הבוס שלי. טוב, ניתן שואו מחר, יום ששי. מחר אגב אני מתחיל התלמדות במקום חדש בתור מלצר, לשמחתי זה ליד הבית, אני כזה מולטי טאסקינג, גם ברמן, גם אנתרופולוג, גם מחפש עבודה, גם סטודנט- הכל על הבית בבית אחד.

רציתי לכתוב על בעיות מין (ואין לי בעיות מין, אלא בעיות מין מסוג אחר) אבל אכתוב עליהן פוסט בנפרד.

חוצמזה, מי שרוצה לקרוא את הפוסט הראשון על אנתרופולוגיה מוזמנת, ובכלל, העמוד הראשון של הבלוג שלי, מומלץ בחום... אני רואה לאן התקדמתי