... אבל אני  מזהיר, אני לא עושה פרצופים כשאני מסתכל, אנתרופולוגיה זה אירוע פנימי

 

במקום החדש אני קולט, אני נתקל ואתקל בהרבה רדידות. יופי ורדידות.
אני מבחין שאני נהיה קורבן של או שנהייתי קורבן חברתי של מה שנחשב, יופי נשי, היום, אתם יודעים... אבל אני חייב לפרט אחרת מה הטעם
(ודי, לפרוץ כבר את הגבולות שלי והמחסומים שלי)- תחת קטן, עושה לי את זה, בטן שטוחה, אני כל כך רדוד, שדיים זקופים, שיער שטני חום.
להודות, למרות שהיה לי קשה, זה בסדר, מה שיותר בסדר, זה שאני שם לב שאני מקדיש המון המון זמן לאם זה בסדר שאני אוהב את המראה המסוים הזה של הבנות או לא.
לפעמים אני שומע קולות של חברה שאומרת לי... קיוויתי שאתה לא רדוד כל כך... ואז אני משקר קצת כדי להיראות טוב... אבל זה עושה לי את זה, וככל שאודה בזה כך ייטב.
אבל אני אף פעם לא יוצא עם בנות שנראות כך. אף פעם.
כבר מגיל 17 וחצי כשעשיתי את תרגיל הפנטזיה בקורס המתקדם, ידעתי שאני לעולם לא אוכל להיות עם אשת החלומות שלי, זה חסר סיכוי, זה לא יקרה.
רק ההכרה הזו היא משחררת ופורצת דרך. אין למה לחכות אין למה לצפות.

 

המשך יבוא