התלבשתי לעבודה.
הלכתי לארון שלי לבחור חולצה.
לקחתי את החולצה החומה ההיא שאני לא נוהג ללבוש הרבה.
נזכרתי פתאום במלחמה, כשההיא צילמה אותה בתחנה המרכזית של פאקינג אני לא זוכר איפה ושנינו היינו רעבים.
לא היה לנו אוכל באותו יום, לא היה איפה לקנות, לא היה ממי לבקש. הייתי רעב.
שנאתי את זה. עכשיו עם החולצה הזו זה הזכיר לי זכרונות רעים של רעב.
שנאתי באמת להיות רעב. זה לא הרגיש לי כמו הרפתקה. זה הרגיש לי רע, רע, וגם החולצה הזו, רע, רע.
אני חושב על הרעב שלי ומתמלא בסחלה, איח מה היה איתי אז.
מהצד השני, אהבתי אותה וידעתי שזה המצב ואין מה להתלונן. גם אף אחד אחר לא היה מודע לזה ולא יהיה מודע שפעם הייתי רעב. מעניין שאני סוחב את זה לבדי. זה רק חולצה?
i hate this shirt
עריכה:
הורדתי את החולצה הזו והבטחתי לעצמי לא ללבוש אותה יותר בחיים, אבל גם לא לזרוק אותה.
במקום זה לבשתי את חולצת המזל שלי- NYPD האהובה.
שוב אני שמח.