| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 8/2004
מיחזור- המצב של לחזור להיות מי שאני
שעתיים ועשר דקות לקח לי לרדת מהראקט שלי.
ראקט זה מצב של תלונה מתמדת בנושא כלשהו עם רווח זדוני בצידו.
אחרי אתמול הרגשתי דויסטייטד. המצב של אהבה לא ממומשת דיכא אותי והשאיר אותי נפוח נשמה.
קמתי היום ב-12.
לפני כמה דקות הבנתי שאני נמצא על האינטרנט ושאני מזים את הכשלון הפוטנציאלי שלי מחר למבחן כשאני כל כך קרוב לסיום הלימוד למבחן.
קראתי את שני הפוסטים הקודמים שלי. כשכתבתי את הראשון קיבלתי הכרה במה זה אומר להיות מהנדס מחשבה, הבנתי מהי הנדסת המחשבה שעליה אני חושב כבר שנתיים בערך. אחר כך קראתי את הפוסט השני העוקב שלו וראיתי את מצבי הנוכחי וראיתי שבאיזשהו שלב הפסקתי להיות נאמן לעצמי, מחובר אל הקרקע, הרשיתי לעצמי לעופף ולשגות בפנטזיות על לקפוץ לצרפת מתישהו, אתם יודעים, כמו בסרטים כאלה של אהבה בה עושים את הדבר הכי לא הגיוני. זה נראה לי דווקא כיף. אני לוקח את החסכונות שלי (כסף ללימודים במקרה הזה) ויוצא לשם להסתובב קצת.
החלומות שלי קטנים. אני לא מרשה לעצמי לחלום רחוק. אני כבול פה לקרקע, מחוייב המציאות הפסימית שלי. אולי כבול לגבולות ההכרה שלי. אין ספק שפעם הייתי גדל רוח משאני היום.
שש דקות לפני שאני כותב את הפוסט הזה שכתתי פוסט אחר שלי, על אחריות.
קיבלתי קצת אויר לנשימה.
אני הולך לעשות עכשיו שיחת אהבה עם חברה ישנה שלי. היא תשמח אותי.
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
