תמונה: הייתי ברמן בבית קפה בנמל, היה איי ברמן אתיופי שתמיד סיפר שאחרי הצבא הוא עבד בשתי תחנות דלק משמרות כפולות כדי לעשות כסף ולקבל את המענק ובמקום לישון בבית היה ישן על הדשא בתחנה והיה הולך לעוד משמרת וכו' וכו' וכו' ועל אף שאמרתי לעצמי שהוא משוגע ושבחיים לא הייתי יכול לעשות את זה, קינאתי בו בסתר ליבי, כי אני יודע שאני ישראלי ורוד ומפונק, כמו שאין ישראלים שהם מטפלים סיעודיים או ישראלים שעובדים בקטיף סיזיפי.
והיום הבוקר בא
נתתי לעצמי עוד שעתיים לישון, השלמת שעות שינה מהסופשבוע
קמתי מעט עצוב, על אתמול, מי מכן שיודעת- יודעת
אתמול הגעתי למסקנה שלעבוד בשכר מינימום זה טוב לאגו, לעבוד באשפתות זה טוב לאגו. כשצעירים, העיקר להשיג עבודה. אחרי זה, רוצים יותר כסף, מוכנים פחות לקרוע את התחת, שלא לדבר על עבודות עבדות כמו של נוער... לזה קוראים פינוק. אני הולך לתת לעבודות "בסדר" עוד יום אחד לבוא אלי, שלחתי אתמול קוח"ים נוספים, אני נותן צ'נס עד מחר. אחרי זה אני קופץ באנג'י ושאלהים יעזור.
אם יש משהו שלמדתי על עצמי בשנה האחרונה מכתיבת הבלוג הזה, הוא שאני מגשים את היעדים שלי. זה אולי לוקח זמן, אני אולי מאונן עליהם עם דיו מקלדת או בחלומות, אבל אני יוצא להגשים אותם בסוף. קריאה מהירה מאששת את דבריי. הנה נהייתי ברמן, הנה כבר היתה לי חברה, הנה התחלתי גם ללמוד מגדר, הנה אני כבר עולה לשנה ג', הנה כבר הייתי פעמיים בניו יורק מתחילת הלימודים, הנה כבר נרשמתי לקאנטרי וכבר הספקתי לחדש את המנוי- להרים משקולות ולשחות בבריכה, הנה דיברתי על מצלמה ואני הולך לקבל אחת שלא חלמתי שתהיה אי פעם שלי-פרויקט הצילום שלי יצא לדרך במוקדם או במאוחר ואז אהיה בעצמי אחד הבלוגרים שיש לו בלוג צילומים- או לא. מבחנה חברתית גם לא הייתי קקטוס. היתה לי חברה, יצאתי עם כמה בנות, חידשתי קשרים ישנים והעפתי קשרים נושנים, הכרתי חברים מהאקדמיה וגיליתי שאני אהוד ומקובל בשדה חברתי שמעולם לאהיה לי ממש חשוב להיות בו כזה. והנה עכשיו, המטרה הבאה שלי באמת זה לחסוך כסף ולצאת את ארצי, זו המטרה הבאה שלי, לפני שאני אהיה מאמן, זו מטרתי הבאה, אני עומד לחתוך את חבל התבור התרבותי שלי שמאיים על הביטוי העצמי שלי.
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
