חוצמזה היה לי אחלה ערב.

בעודי רואה טלויזיה במטרה להעביר מולה את הערב מצלצל הפלאפון.
אוהב מה-ל'אנטריקוט בפינת אחד העם ונחלת בנימין מתקשר אלי: קיבלתי את הטלפון שלך מעומר "אני צריך רק ברמניות" מהפאשה. יופי, מתי נפגש, מחר, היום, 23:30. הייתי שם, פתאום חברות צרפתים נוספת נכנסת, הוא לא יכול לדבר, ואני יצאתי עם אחותי לבלות, היא נוסעת עוד יומיים. דיברתי איתו רגע, קבענו למחר בשלוש וחצי. חצי שעה, דיבורים הכנות שללללה וכו'.
אחותי רצתה ללכת לדפוק שלא רצה לתת לי את הכסף, היא הרבה יותר לוחמנית ממני, הוא היה סגור, נסענו לז'בו, הבר האהוב עליי. החליפו שם בעלים אבל המקום האהוב עלי נותר כשהיה. מצויין. לקחתי וויסקי סינגל מאלט (שאף פעם לא שתיתי, בושמילס 10 שנים) ואחותי לקחה גרנד מרנייה (ליקר תפוזים סופר איכותי סופר חזק) והתחלנו לדבר קצת כשאחותי שאלה איך מכינים אפל מרטיני. אמרתי שאני לא יודע והימרתי על מתכון, אחרי זה שאלנו את הברמן ואת הבעלים ואת הברמן שישב לידו וכך התחיל ערב אלכוהול ואפילו טעימות, שתינו שני שלוקים משני וויסקים אחרים וגיליתי את  הוויסקי שאני הכי אוהב, וויסקי מחיטה... לא ארחיב, אתן לא תבינו וזה לא משנה. האלכוהול עלה לי לראש, הלכנו משם בכיף ובהנאה ואחותי רצתה לבדוק אם הלמון עדיין קיים. במקומו מצאנו מקום אחר עם הופעה של אריאל זילבר- 0 כסף, נכנסנו, הופעה לקראת הסוף, אבל היה כיף לא נורמלי, עם עוד 45 דק' של הדרן.
הרגשתי כמו בניו יורק, שם בכל בר כמעט יש הופעה כל יום. הרגשנו נפלא, כי אריאל זילבר, והוא כל כך קרוב והכל כל כך לא אמצעי, היה נפפלא והוא זמר כל כך נפלא וצרחתי ומחאתי כפיים ושרנו והיה נפלא. ולידינו היה בחור ובחורה, התחלתי לדבר איתם ואחרי זה פשוט התיישבתי על הבר, על הדלפק. היא התיישבה לידי.בלונדה חמודה וקטנה עם מבטא שלא כך כך התעסקתי בלהבין (אמריקאית ששאלה אותי כמה זמן הייתי בניו יורק והופתעה כשעניתי לה שבסך הכל הייתי שם 5 שבועות מהחיים שלי) מאיפה הוא. הרגל שלה נגעה בשלי, הזרועות התחככו, ובסוף איכשהו החזקנו ידיים לחצי דקה... נשבע לכם לא אני התחלתי. בסוף שאלתי אותה אם אני יכול לתת לה את הטלפון שלי. היא אמרה לי כן.  רק שיש לה חבר. "אז אני לא אתן לך את הטלפון שלי" אמרתי בתחושת פיספוס קלה. אך זה לא שינה. היה לי כיף, היה לי טוב. לא חיפשתי באמת כלום וגם אם שאלתי... ולא קרה כלום... אז יופי... אתם יודעים מה הנוסחה... כשלא מתאמצים... הן באות, ואני רק בתחילת דרכי
אז ככה זה אצלי עכשיו- פתאום מישהו מתקשר אלי להזמין אותי לעבוד אצלו (הון חברתי כבר אמרתי?), מחר יש לי ראיון בסלקום, מחרתיים בויזה, מחר בצהריים את המסעדה, היום בערב דייט עם אחותי (שהתחיל בכלל בלראות את תחילת "ואת אמא שלך גם" שלא סיימתי לראות) שנגמר עם הופעה של אריאל זילבר וריח של סיגריות מהבגדים.
חוק טבע- כשמתחילים להיות בפעולה בנושא אחד, העולם מתחיל לרקוד איתך גם בנושאים אחרים