|
 הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 8/2004
בהשראתה: ארבעה ימים
 אני יושב פה רגע לפני שאני יוצא מהבית וקורא אותה(את מוקה), ונזכר, שכבר מזמן לא הייתי כנה עם מישהי ושקברתי את הכנות שלי מפחד הגזרה, ואז אני קורא אותה, מדברת על כמיהה ונזכר כמה אני כמהַ וכמה אני צריך את החמצן שקוראים לו להגשים את עצמי. ואז היא כותבת על הריח שלו, והריח שלה משתלט לי על החוש שבאף, ועל החוש שנמצא בתוך המוח, זה שמדמיין, ואני חושב עליה, והיא שם ואני כאן, אבל בערב ההוא, בו הרחתי את גופה, מתרשם מהרגע הראשון בו נכנסתי בדלת וידעתי שהיום אריח את גופה, בפעם הראשונה... והאחרונה. היא פתחה את הדלת לבושה בשמלת בית צמודה על גופה החטוב מחיים, החזייה שלהשחורה ובולטת מהשמלה ואני רק מדמיין לעצמי מרים אותה ורווה נחת. אחרי זה כבר הרחתי אותה. זה היה חייב לקרות. הרחתי אותה. ומהר מאד, במקום שנהפוך להיות זוג, לממש את משיכתנו, לישון מחובקים כמו שידענו ברגע הראשון שהתחבקנו, הקמתי את עצמי, שתיים וחצי בלילה, ואהבתי אותה בלב, מקבל את המייל שלה, ואומר שלום.
| |
|