| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 8/2004
הקטע של היום
היום בעבודה... התרגלתי שכיף. יופי.
מיד דיברתי עם כל המלצריות והזדמן לי להיות סופר חביב וגם אחראית המשמרת התחבבה עלי מאד...
לא רק זאת, גיליתי שכולם שם משפחה, לא בדיוק משפחה, חברים... כן.
מיד שותפתי בשיחות ומיד הכניסו אותי ללב היחסים והיה כיף למדי. לא רק זאת, היא גם סיפרה לי קצת על חיי המין שלה ושל חבר שלה. לא בדיוק חיי המין, אלא נושא שקשור בנושא. והכל התחיל מזה שהראיתי לה את הקעקוע שיש לי על הזרוע. רק ראתה את הקעקוע, ראתה צמד שערות שגדלו שם פרא, החליתה שהיא מוציאה לי אותן. הוציאה. זה היה המבוא לשיחת הסקס שלה עם חבר שלה.
כה הופתעתי מהגילוי שלה (היא קראה לזה שיתוף) שנשארתי פעור פה. היא גם שאלה אותי מה דעתי ומה אני עושה במצב הזה. עניתי לה. לא לפני שחשבתי אם לומר לה או לא.
הבנתי שאיני נוטה לחשוף את עצמי לאנשים שאיני מכיר טוב, אני נוטה לשמור לעצמי, לא להיחשף, שלא ינצלו זאת אחר כך, שלא יגיע מידע כלשהו למישהו אלמוני ושארגיש רע אחר כך. אך מדוע זאת כך?
ביציאה, רציתי לומר לה שאיני נוטה לספר על חיי המין שלי עם אנשים שאיני מכיר (לא כולל את הבמה הזו אתם יודעים) אך לא העזתי. היא לעומת זאת מיד חזרה לנושא שהציק לה ושאני הייתי המענה שלה היום בעבודה- הריבים שלה עם חבר שלה. השארנו את השיחה לפעם אחרת אך כבר קבענו ללכת יחד למסיבא. ביום רביעי. מצויין. אני לא עובד אז.
אחרי העבודה התקשרתי לחבר שלי לשאול אותו מתי המסיבא ואז באותה הזדמנות הייתי בדרך אליו וליויתי אותה הביתה (לא ליויתי בנות הביתה כבר דורות). להפתעתי, כשהשארתי אותה בביתה היא אמרה לי : מצטערת שאני לא מזמינה אותך, הוא פשוט בפנים והוא בטח עצבני.
ואני בכלל לא דימיינתי את עצמי מוזמן אליה. היא כנראה כן.
אז ביום רביעי מסיבא
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
