| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 8/2004
נבכיי
אחד הדברים שמציקים לי זו המחשבה שהיא עוד קוראת אותי אולי. איני יודע. אולי כן ואולי לא.
קראתי עכשיו כתבה כלשהי על תחקירנית שמגישה כתבות.
היחסים שלי איתה פרטו לי על נימים מסויימים של ילד קטן ואולי כמעט בטוח גם מקנא בעברה, על קרש הקפיצה שהוא נתן לה.
מדובר בגלי צה"ל.
מלחוש לא כלום לגבי זה. להיות נייטרלי התחלתי לא לאהוב את הנושא הזה וכל פעם שזה עולה אני נתקף במעין מרה שחורה שמרחפת מעלי ונכנסת לי דרך המיצים של הרוק של הנשיקה אל הגרון נתקעת בבית החזה.
אז קינאתי. רציתי גם. אני לא פחות טוב. וחורה לי שקיימת שם סלקציה, למרות שמעולם לא ניסיתי להתקבל. מעבר להכל גל"צ הוא קרש קפיצה לעולם התקשורת הישראלי. כל השמות שאנו מכירים התחילו שם, ואלה שאנו מכירים פחות נמצאים בעמדות אחרות. מעבר לכך, יש שם קומבינה של אילי תקשורת ישראלים שמכניסים לשם את הילדים שלהם רק כדי להמשיך את מונופול המשפחות בתקשורת.
אחד החלומות שלי (אבל שלא כמו בכוכב נולד) הוא להיות מפורסם. זה מקנן בי ואני יודע שזה מפוברק ואני יודע שאני קורבן של הלא כלום התקשורתי בעניין. אבל הקן הצליח באיזשהו שלב לקנן ולתקוע שורשים בי.
אז ניתבתי אותו למקומות אחרים של הצלחה, ואולי אני בראשית דרכי.
התסכול מגיע משיחה אחת שעוברת לי בדם ושהיא היא אולי הגורם לתסכול: לאן אתה הגעת עד עכשיו? שיחה שהיא כאמור המבוא להכל ומכילה בתוכה את גרגירי חוסר שביעות הרצון- ואז אני צריך להזכיר לעצמי מי אני. כך שזו דרך שאני נאלץ ללכת בה שוב ושוב.
לא אהבתי את כל שיחות הגלצ ששמעתי. היו איתי שתיים בשכבה שהגיעו לשם. ואז גם חברה שלי לשעבר הגיעה לשם- וכשהייתי איתה, כל חווית הרדיו באוטו שינתה כיוון עד כדי כך שקשה לי לשמוע גלגלצ וגלצ בבוקר כי עולה לי בחילה.בעיה. וכשחברות שלה היו מדברות על זה איתה... אי דידנט לייק איט טו. הייתי שומע רכילות על אנשים שאני קורא עליהם או שומע אותם... נכנסתי לעולם הזה בדרך לא דרך. ולא אהבתי את זה.
אז לסיכום: קינאה, בחילה, זכרונות רעים, תחושת אי נוחות, תחושת נחיתות, כל אלה היו מנת חלקי .
מנת חלקי.
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
