כן טוב...

יום ארוך עבר על כוחותינו. אבל נהניתי. עבדתי 10 שעות בבר, לבד... כמעט בלי עזרה... אבל עם כל כך הרבה אהבה מסביב. לפחות ככה אני הרגשתי.

העיסוק שלי מסובך שם. לא קל לברמן וגם להכיר את הקופה הרושמת וגם לנהל אותה וגם לזכור הכל וגם לא לעשות טעויות. אז עשיתי טעויות. אבל הבוס שלי כזה חמוד. והבעלים כזה חמוד, ושני הטבחים כאלה חמודים, והמלצריות, הייתי הופך אותן לחברות שלי. ומאחת מהן קיבלתי טיפים לצרפת. היא מבוגרת ממני, וטיילה כבר ברוב העולם וגם בצרפת היא היתה. נקודות למחשבה קיבלתי שם.

והיפהפיה, הזמנתי אותה למחר גם, נראה מה יהיה. היום היא אמרה שני דברים אחד אחרי השני.

הראשון (שבעקבותי עלה בי מין חיוך)= היא נפרדה מחבר שלה (זה לא אומר שהיא רוצה משהו איתי)

השני, כשהזמנתי אותה למחר- "עוד לא השלמתי איתו"...

זהו.
אז כמו שאמרתי לחבר, אני נהנה ממנה מרחוק, הרי גם ככה לא יקרה איתה כלום, היא הרי מעשנת, זה בחיים לא יקרה. אז אני מפלרטט איתה קצת וקצת מתרגש לידה, אבל זה כל כך אפלטוני מידי, שאין מצב למשהו אחר.
אז מחר אני הולך להופעה. לפחות עם חבר אחד. נראה, מתחילים להשקיע.
השלב הבא בקשר לטיול שלי, להתחיל ללמוד צרפתית. חבר שלי למד איטלקית, אני אלמד צרפתית.
אני חושב.. שהתמונה הבאה... מספרת משהו:

אני בונה גשרים