חיים של ברמן, שהוא גם מהנדס מחשבה, שהוא גם סוציולוג ואנתרופולוג וגם גבר וגם אדם גם יהודי בתל אביב, שזה ליד הבית, שזה אף פעם לא רחוק משום מקום אחר.

 

נכון, נכון שעבדתי משמרת כפולה, עבדתי מ11 וחצי עד 3 בבוקר, כן, זה רוב היום, נכון...

אבל חוץ מזה עשיתי עוד עבודה. חשבתי הרבה. ראיתי הרבה.
היום גיבשתי את התזה שלי על בנות המקום. יש את היפה, שכמובן חזרה לחבר שלה אחרי שהוא התחנף אליה. היא עזרה לי היום בקופה, עשתה משמרת כפולה כמוני, היה מאד כיף איתה. היא מהדרום הרחוק, אבל יותר חכמה ויותר יפה מהם (וכבר ראיתי את רוב המשפחה שלה, הם באו לבקר) אבל עדיין אין מה לעשות, ה"כפרה עליך" וה"טאץ' ווד" עדיין יוצא ממנה תדירות.
אחרת- כל הזמן הולכת לים. הקטע הבא נכתב עליה תו"כ משמרת:
המלצריות כאן מאמינות באמונות טפלות. כולןם מדברות עם "בעזרת השם", דפיקה על השולחן, ודבר חדש "בטל ומבוטל". בכל פעם שקורא משהו הן יאמרו "בטל ומבוטל" וכאילו עברה הסכנה. זה די מצחיק כשרואים את זה. אחת הולכת לים כמעט כל יום ומתלוננת שהיא מקווה שלא תקבל סרטן מרוב שימוש בטלפון הסלולרי "מה אני יעשה שכל הזמן מתקשרים אלי" היא אומרת. האם זה רק אני או שהיא החמיצה את הנקודה של עצמה עם הקטע של הסרטן מהסלולרי?
ואז פתאום היא אומרת" יואו, נראה לי שלא צמחו לי עוד שיני בינה, אולי אין לי בינה."
ואז הבנתי את העניין. הן הסתכלו במגזין שאנטי, כזה מין מגזין לבריאות הנפש עם יוגה ושמוגה ורייקי וזובי, כזה על דיקור ושלווה, וענווה וכו' והבנתי שהבחורות האלה יהיו כאלה שרק מסתכלות על האנשים האמיתיים שחיים חיים שלוים ומאושרים. הן יכולות רק לדבר על זה, לומר כמה שזה מגניב וכמה זה עושה להן טוב, כזה כאילו, לא אבל באמת שיואו כזה.

והיום יצא לי להסתכל על צרפתים.

והצרפתיות יפות. הן קלאסה. אין לי מילה אחרת, ואני לא משתמש במילה הזו אף פעם. אפילו לקחתי אותה ממישהו אחר. אני פשוט לא משתמש בה, הן קלאסה. הכל בהן יפה. התסרוקת, הפנים, הבגדים שנבחרו לערב, הטיפוח, המבט... הכל מדליק. מדליק. יש לי טבח צרפתי במסעדה. דיברתי איתו ארוכות על התכניות שלי והוא סיפר לי קצת על צרפתים יהודים וישראלים מנקודת מבטו. למדתי הרבה. יהדות צרפתית היא לא כמו יהדות ישראלית. הכיפה שם מסמלת יהדות ולעומת זאת כן היא מסמלת דתיות ונטייה פוליטית. ומה שכל כך הגניב אותי הערב היה שבסוף הארוחה הם ביקשו "סידורים", או במילים אחרות ספרוניי ברכת המזון. אז מישהו מצא אחד, כנראה היה לו באוטו. ואז הם שרו את שיר המעלות, אבל רק זמזמו כי הם לא ידעו את המילים- אבל כשאני חושב על עצמי חי בצרפת ומדבר על היהדות שלי אני חושב לעצמי שלעומתם אני ממש לא יהודי, אני ממש גוי כמעטף למרות שהדתיות שם היא כמו החילוניות פה- לפה ולשם ככה ככה. ואז חזרתי לנקודת המוצא היהודית שלי- אני מגדיר מהי היהדות שלי. אני ותו לא. ואת זה הבנתי כשהם זמזמו את שיר המעלות.

יש הרבה עעל אחריותי שם, והיום הוא הביא את היפה כדי שיהיה לי שקט מהקופה. אז תיזזתי משקאות, ועשיתי את הדבר שהכי כיף לברמן לעשות- להציע משקאות לאנשים. גוד איוונינג, דו יו וונט טו דרינק ווייל יו וויט. אז הכנתי היום
קפרושקה - קפיריניה- רק עם וודקה- כתישת הסוכר, הלימון והנענע עם מכתש עלי
מוחיטו- קפרושקה- רק עם רום- כתישת הסוכר, הלימון והנענע עם מכתש עלי
דקירי תות- עם רום-בלנדר
דקירי לימון- עם ג'ין
מזגתי ג'ק- וויסקי אמריקאי, מזגתי קלוודוס- ברנדי מתפוחים, מזגתי דרמבואי- ליקר דבש על בסיס וויסקי, מזגתי וודקה, מזגתי מרטיני ביאנקו ורוסו- בעצם וורמוט אדום ולבן מתוק, הרבה בירה, והמון יין מסוגים שונים, לפחות 15 בקבוקים.

מה שמפתיע ומדליק זה שאתמול קיבלתי 3 טלפונים בקשר לעבודה, וגם היום קיבלתי 3 טלפונים בקשר לעבודה. נו- שויין, שאלה יהיו הצרות שלי