העניין הוא שאני לא רגיל לחשוב על עצמי כבנאדם שיש לו לקות למידה. אני לא רגיל לחשוב על עצמי כבנאדם עם לקות, בנאדם עם דפק, בנאדם משהו.

אני רגיל לחשוב על עצמי בתור מצליחן, בתור חכם, בתור מישהו שגורם ומצליח.

ואז מגיעים המבחנים ואני מתנגש איתם. והם מנצחים.

אני מגלה שרגשות והוצאתם החוצה מבטאים ואף מנבאים את ההפך הגמור מהכוונה הראשונית. אני מגלה את זה על בנות, אני מגלה את זה על בנים, אני מגלה את זה על עצמי ואני מגלה את זה על אחרים. זה גלוי לי לעין כמו השמש ביום בהיר. ואז אני מראה את זה לאחרים. זה מאד מוזר שהם לא רואים את זה.

בעבודה היום קיבלתי אזהרה. לא לאחר יותר.
עשיתי היום המון כסף. מישהו החליט שהוא נותן לנו 370 שקל טיפ על 400 שקל חשבון. זה היה יוצא דופן בעליל.
אני משתפר בעבודה שלי אני חושב.
אני אוהב את המנהל. הוא עוזב. אני מרגיש איתו קצת כמו עם יגאל, הרגשתי לידו כמו ילד, נהניתי לגדול. פתאום במסעדה בתור ברמן אני מרגיש כמו ילד, חושב שיש לו רשת ביטחון. אני פריק של רשת ביטחון, לטוב ולרע. אבל אין רשת, ואין בטחון. החיים האמיתיים.

סקס ורגשות. אני לא יכול להפריד. פשוט לא. אני נהיה עצוב. שוב הוכחתי את זה לעצמי, ואפילו לא הייתי צריך להתפשט.

לדבר עם לסבית על סקס הטרוסקס זה הרבה יותר קל מאשר עם גברים, או עם נשים אחרות.
מממ, מאד מעניין מה שאמרתי הרגע.

אולי כדאי שאלך להתקלח.