הלוואי שהייתי יכול להרשות לעצמי להיות קצת יותר עצלן בחיים. לפעמים פשוט אי אפשר. לשבת כל היום ולא לעשות כלום. לשבת מול האינטרנט או ללכת לים ולא לדאוג לכלום. לרדת לסיני ככה בלי להתחשב באף אחד ובשום דבר.

אתמול אחרי העבודה עשיתי לי יום כיף. הלכתי עם בחורה מהעבודה לשוק וקניתי לי גרביים. כאלה סקסיות שמגיעות רק עד הקרסולץ תמיד קינאתי באנשים שיש להם כאלה- ואז קניתי לעצמי.
אחרי זה הלכתי לבוגרשוב וקניתי חצאית כמו שהבטחתי לעצמי שאעשה.  הגעתי הביתה, ואמא שלי המקובעת הזו הסתכלה בשקית בזמן שהייתי בטלפון עם אחותי, עלתה על הקו, התפרצה לקו, כמו ילדה קטנה, ושאלה אותי למה קניתי חצאית? זה היה מרגיז, בעיקר לאור ההתנהגות האחרונה שלה שמעיקה לי על הוריד שליד המצח.
לא משנה.
השאלה עכשיו, לאן אני אהיה חופשי עם עצמי ללכת עם החצאית שלי.
מחשבות ראשונות אמרו לבריכה. ככה אני לא ממש צריך להתפשט, מוריד אותה וזהו.
שנית- לשינקין, שלישית למסיבות, רביעית לימי ההולדת שלי (יש עוד הרבה זמן עד שזה יקרה), רביעית- ?

מה עושים עם עכבות חברתיות? מה עושים כשאני הגבר היחידי שאני מכיר. יש בנות שאפילו אותן זה מרתיע.
מחשבה: מחפש בנות מגניבות עם ראש פתוח

הבחורה שהלכתי איתה התלהבה מהחוש שלי לבגדים. המוכרות בחנות חשבו שאנחנו זוג. אמנם לא הייתי מתנגד להיות הזוג שלה אבל אין מצב כרגע. ואז היא אמרה לי שהיא רוצה שאני אבוא איתה לקנות בגדים. נשמע לי מ-צ-ו-י-ן וזה ממש הולך לקרות היום.

אני צריך קצת חיזוקים חיוביים בנוגע לחצאית (היא מדליקה עלי באמת, בעיקר בלי חולצה)
ולעשות עם עצמי קצת שקט- אני בהייפר מיני כבר שלושה ימים ללא מזור וללא שטיפה

** נ.ב מזל טוב לבלוג שלי. הוא חוגג בימים אלה שנה לפתיחתו