ברחוב שבו אני גר יש הצטברות של אנשים שרוכבים על עגלות רכובות לסוסה.

קוראים להם אלטה-זעכן. אבל האמת שאף אחד לא קורא להם- הם באים לבד.
ולא רק זאת- הם קוראים בשם שלהם ואנחנו, ציבור הדיירים צריכים להגיב.

יש לפחות 3-4 אנשים שעיסוקם ברכיבה על עגלה לה מחובר רמקול ענק שמדבר לרחוב
בקול מזרחי של איזה זקן שסתם את האף כשקרא את תכולת עבודתו: תנורים, מקררים, שטיחים, עגלות, כורסאות אלטה-זעכן,כל דבר, אלטה-זעכן. יש בערך שניים שעוברים עם הפולקסווגן טרנספורטר שלהם, עוד אחד שעובר עם טנדר וכל השאר בעגלות עם סוסה מכוערת ועייפה.
ואי אפשר להתחמק מהם, הם פה, אף אחד לא קרא להם והם לא שואלים אף אחד.
איזה מזל שהם לא כמו האוטו-גלידה שעובר פה פעם ביומיים עם המנגינה המעצבנת שלו. בסך הכל מסכן הבחור, נוסע ברחבי העיר כדי למכור ארטיקים בשלוש שקל ארבע שקל לזעטוטים חסרי חיים.
זה לא הכל, ברחוב שבו אני גר יש הצטברות של גינות ועל כל גינה מגיע גנן כל יום ראשון שלישי וחמישי (בסדר הזה) וקוצץ את האמאמא של הדשא ושל העצים מסביב. ככה סתם בשביל הכיף. אז גם כשרוצים לישון עד מאוחר, לא יועילו חלונות סגורים, מזגן ואטמי אוזניים, רעש הכיסוח יגיע לאזניכם.
כמו שאמרתי קודם- אף אחד לא קרא להם- הם באו לבד.